לוח ארז חלק א פה

אשר ישראל מעצמו לא יהי' לו חשיבות מ"מ על ידי ערך רשעת עשו נגד מעשה יעקב עי"ז תצמח זכות יעקב ויהי' לו כח ואומץ וזהו ולאום של יעקב מלאום ע"י לאום של עשו וערך מעשיו יאמץ וכי תאמר הי' לו ליעקב להוכיח את עשו להיטיב מעלליו ע"ז אמר ורב יעבוד צעיר ואין דברי יעקב המשועבד לעשו נשמעים כנז'. וז"ש המדרש שהתחלנו שחשש יעקב פן יהי' פ"פ לבע"ד על ישראל מדוע לא הוכיחו את האומות על רשעתם ועי"ז ח"ו יסורין באים עליהם וז"ש יסורים באין מבניך על בני ר"ל מכח שהי' להם להוכיחם ע"כ אמר לעשו שינהג בשררה וישתמש בכתר ושבט מושלים עליהם ועי"ז ינצל יעקב מפח יקוש הלז באשר שאין דברי תוכחותיו נשמעים ואין עליו משפט עונש ויבוא משיח ויקבל המלכות. וז"ש יעבור נא אדוני לפני עבדו ע"י שאתה אדון ואני עבד עי"כ אבוא אל אדוני שעירה שאהי' גובר עליך

ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו במד"ת אמר חמור ליעקב אני נשיא ואתה נשיא א"ל יעקב אני שור שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ונאמר רב תבואות בכח שור ואתה חמור וכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וי"ל שהוא ע"ד חוק הציווילעהע המדובר כעת בין יועצי המדינה וכן ע"ד זה בא חמור אל יעקב לדבר עמו להנהיג ביניהם חק זה ואמנם מלבד שהוא נגד דתינו אף גם זאת הבנים שיולדו מברית כזה לא יוכלו לגדל על אופן נאות אחרי כי לבנ"י הליכות עולם להם עוה"ז ועוה"ב והאומות אין להם לעמול רק בעוה"ז אבל אחרי מותם בלע המות לנצח ואין להם חלק ונחלה עוד א"כ איך יגדלו בניהם אחריהם אחרי שמצד האחד צריך לילך בשני דרכים עוה"ז ועוה"ב והאחד אין לו צורך לעוה"ב. והנה השור יש ממנו צורך בעודו בחיים וגם אחר מותו בחייו עובד בשדה תבואות ומושך בעול ולאחר מותו הבשר לאכול לא כן החמור אין הנאה ממנו רק בחייו חמור למשא אבל אחר מותו אין אוכלים בשר חמורים וז"ש לו יעקב אני שור שאני יש לפני שני דרכים העוה"ז והעוה"ב בחיים ובמות כדוגמת שור הנז' כנאמר ואל הבקר רץ לאכילה ורב תבואות לעבודה אבל אתה רק חמור אין תכליתך רק בעודך בחיים ולא תכלית אחר לעוה"ב ע"כ לא יצליחו הבנים היוצאים מאישות הזו וזהו לא תחרוש בשור ובחמור עי' אב"ע פ' בחריש ובקציר תשבות

אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר יל"ד מ"ש אם תהיו כמונו בודאי אם ימולו יהיו כמוהם. וי"ל עפמ"ש הקדמונים ז"ל בטעם המילה שהיא לתיקון המדות ולהחליש כח המתאוה שבאדם נמצא המילה פי שנים ברוחה מילה חיצונית שהוא מילת הגוף ומילה פנימית למול ערלת לבבו ועי' מ"ש בזה לעיל פ' לך. והנה בודאי לא יאותו בני יעקב להתחתן עם אנשי שכם כ"א בהמולם לש"ש גם המילה הפנימית אבל אם לא ימולו רק מבחוץ בזה לא יחשבו עדיין כישראל שהרי גם בני ישמעאל מלים עוד היום מילה חיצונית ובקהל ישראל לא יחד כבודם ע"כ התנו עמהם אם תהיו כמונו דייקא למול גם בהפנימית אז נאות לכם. ויש להוסיף עפמ"ש בשל"ה הק' לפרש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני וגו' כי הנשמה היא תשת כח כנקבה והגוף אמיץ כח כזכר וברגלים שגם אכילת הגוף ותענוגיו למצוה יחשבו ע"כ יראה כל זכורך שגם הגוף נתראה לפני ה' וז"ש בהמול לכם כל זכר שימול הגוף ויחלש תאותיו וי"ל בזה מה שהקשו המפרשים איך בני יעקב לא קיימו תנאם והרגום אחרי שעשו כפי מה שצוו עליהם ולהנ"ל א"ש שהם לא קיימו תנאם כי אלו מלו לש"ש גם פנימה והיו כמוהם לא היו רשאים להורגם אבל הם לא מלו כ"א מילה חיצונית שלא לש"ש ולא היו כמוהם והמופת לזה כי הנימול לש"ש לא יכאב ויצטער כמ"ש שש אנכי על אמרתך זו מילה משא"כ שלא מלו לש"ש ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שהיו מרגישים