לוח ארז חלק א עח

בעינא פקיחא זהו קדושתו כמו שהאדם נקרא קדוש בהבדלו מאחוזת מרעיו להתבודד כ"כ השי"ת נקרא קדוש עבור שפורש א"ע מהתבודדותו וז"ש קדוש וכו' ד' צבאות בזה נגלה קדושתו שמלא כל הארץ כבודו שאף שהוא רם ונשא בכ"ז ממלא כל הארץ לנהל ולנחות יושבי תבל. והנה אם היינו משיגים את הש"י על ידי החקירה והיינו דומים קצת בשכלינו ובינתנו למלאכי עליון אז לא הי' תואר קדוש גדול כ"כ אבל אחר שאין אנו משיגים כלום מגדולתו ית' ורק הקבלה תנחנו בדרך האמונה והוא עיקר סמיכת דתנו והוא דומה לרגל ימינו של הקב"ה כלומר שעלי' עיקר הסמיכה כמו שרגל ימין הוא העיקר והשמאל הוא הטפל ובכן אין אנו ראויים כלל שישגיח בכבודו עלינו והוא בכ"ז משגיח עלינו זהו עצם קדושתו ית' כנז' וכ"כ המפרשים שהאבנים של יעקב רומזים על עקרי ויסודי הדת. ולפ"ז נוכל לומר שהאבן אשר שם מראשותיו הוא מרמז על דרך החקירה שמקומה בראש שהוא מושב השכל והתבונה ולזה אמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה רק באופן זה שם אותה מצבה להיותה קיימת אם יצוק שמן על ראשה כפי' המדרש שופע לו שמן מן השמים אם מן השמים יסייעו לו שלא יטה מדרך האמת כמ"ש דשנת בשמן ראשי שמרמז על חכמת אלקים הנשפע ממרום ואחרי שהעיקר היא הקבלה והחקירה היא רק סניף וטפל שפיר אמר ברגל ימינו של הקב"ה כלומר דרך הקבלה שהוא עיקר הסמיכה של האמונה הטביע הקב"ה את האבן מראשותיו שמרמז לחקירה ועשה אותו רק כסניף וטפל לארץ ועי"כ אמרו העליונים בא"י האל הקדוש אחרי שרוב בנ"א תקצר יד שכלם מהשיג את הש"י ע"י חקירה ורק הקבלה תסמכם בימין צדקה עי"כ מה שהש"י משגיח בנו היא קדושה נשגבה עד מאוד כנז' ושפיר מסיים הטעם לזה כי רק אם שופע לו מן השמים רוח ממרום אז יוכל להשיג ע"י חקירה ולא זולת זה וכאמור

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם כי אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכן אמרי אינשי התכלית יקדש את האמצעי ע"כ לפעמים אדם גדול עושה דבר הנראה למראית עין שהוא רע כי כוונתו לדבר המועיל ורשאי לעשות כן אך כ"ז כשהיא במקום מבינים שיודעים חין ערך הצדיק שבודאי כוונתו לש"ש אבל אם הולך למקום שאין מכירין ובפרט בין עמי הארץ אז צריך לשמור א"ע ממראית עין ואין לו לעשות דבר הנראה רע כ"א צריך דוקא לבחור אמצעים טובים לתכלית טוב. והנה רגל נקראת ג"כ הסיבה כמ"ש ויברך ה' אותך לרגלי וז"ש אחרי שהלך יעקב אל ארץ אחרת בין אנשים אשר לא ידעוהו ולא הכירוהו ע"כ וישא גם את רגליו הוצרך לנשאות ולהגביה למעלה גם את רגליו וסיבותיו שגם המה יהיו אך טוב כאמור

ויעקב הלך לדרכו דהנה אמרינן בגמ' דברכות כל המתפלל ויוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו הכוונה עפמ"ש סביב רשעים יתהלכון כי האדם הישר יש לו תכלית אליו הוא שואף ונושא את נפשו ללכת לא כן הרשע אין לו שום תכלית אשר אליו רוצה להגיע כ"א היום יאכל ומחר ישתה סחור סחור וז"ש סביב רשעים יתהלכון לא שילכו קדימה מעלה מעלה כ"א סביב סביב מה שעושים היום עושים למחר. והנה אם אדם ילך למקום אחר לא יסבור ששם מקום מנוחתו כ"א שם צריך לילך ג"כ ולא יעמוד ולא ינוח אף שם כ"א תמיד יהי' רוחו ללכת וע"כ אמרו הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום שלא יסבור ששם מקום מנוחתו עדי עד ולא יצטרך שוב להלוך כי אם לך לשלום גם שם צריך להוסיף אומץ וזהו ויעקב הלך לדרכו גם כשהלך לא הלך ע"ד להשיג שם מנוחה ולישב השקט ולהסתפק במה שהגיע כבר מהשלימות כ"א הלך לדרכו שגם שם ילך דרכו בקודש מעלה מעלה ועי"ז ויפגעו בו מלאכי אלקים כלומר שזה מורה שאין