לוח ארז חלק א עג

הקב"ה שגם באדם יש איזה פחיתות וזהו מה שהוצרך לעקם את הדרך לכהות עיני יצחק כדי שיתברך יעקב בברכת עוה"ז באופן הנ"ל מזה מוכח שהאדם הוא בעל חסרון ולמלאותו הוצרך לילך בדרך לא סלולה וז"ש המדרש שאותן דמעות שבכו מה"ש נשרו לתוך עיניו של יצחק וכהו שע"י בכייתם הוצרך לכהות עיני יצחק אע"ה

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. כי יש אנשים המפחדים מהמיתה ועי"כ פחד פחדו ויאתה כי עת יגבור עליהם המרה שחורה והעצבות קופצת עליהם זקנה קודם זמנם אבל מי שלבו נכון ובטוח בה' ואינו ירא מהמיתה זה יחי' בשמחה בלי עצב ולא יזקין עד כי באמת יבוא בימים וז"ש הנה נא זקנתי כלומר רק עתה אחר שכבר באתי בימים הנני זקן והטעם לפי שעשיתי א"ע כאלו לא ידעתי יום מותי

עוד י"ל עפמ"ש יראת ה' תוסיף ימים. היינו מפני שהירא ה' חיים ממוצעים הנהו חי במזג השוה ואינו מבלה כחותיו בתאוות ליתן לנשים חילו וכדומה עי"ז זוכה לזקנה והנה ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך נמצא כל ימיו בתשובה **(ופירשתי בזה מדרש הובא בי"א שבתי וראיתי הבל תחת השמש זו אדרת של מלאך המות כי אם הי' האדם רואה שבכל יום קרב קוצו לא הי' חוטא לעסוק בהבלי עולם כ"א הי' מכין עצמו במצות ומע"ט לעוה"ב אבל אחרי שאינם רואים את מה"מ וסוברים שלעולם יחיו ולא יראו מות ע"כ יהבלו בהבל עוה"ז. וזהו ראיתי הבל תחת השמש הוא בשביל אדרתו של מה"מ שהוא מכוסה באדרת ואין רואים אותו עי"כ הבל יהבלו.)** אבל מי שחושב שעוד רבות בשנים יחי' ולא ימות אינו חוזר בתשובה אינו חי חיים ממוצעים ומשחית כחותיו ברוב תאוותיו ולא יגיע לזקנה. וז"ש הנה נא זקנתי ומלאתי ימי ושנותי כי לא בליתי כחי בתאיות והטעם כי לא ידעתי יום מותי תמיד אמרתי שלא אדע יום המיתה ועשיתי תשובה ועצרתי רסן התאוות עי"ז הגעתי לזקנה

עוד י"ל כי עיקר חיי האדם הוא לאסוף דעת ותושי' ולעסוק בשלימות נפשו כפי יכלתו כי אך בזה מותר האדם מן הבהמה ולזה אמרו רשעים בחייהם קרויים מתים אחרי שאינם עושים להשלים את ימי חייהם כתקנן והנה ימי הבחרות הם הזמן היותר מוכשר לקנין השלימות כי בימי זקנותו כבר תשש כחו וידיו לעשות תושי' אסורות ונסתמו מעייני החכמה ע"כ אותן האנשים אשר נמשל כבהמות נדמו ואינם עוסקים בילדותם בידיעת שלימותם רק רפו ידיהם ותשש כח השגתם נקראים גם בימי נעוריהם בשם זקנים כי תשש כחם כזקנים. ואפשר להמליץ ע"ז הפ' נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי אם עיני סגורות ואינן רואות באור זיו החכמה והשלימות אז גם בימי נעורי אני נחשב כזקן אבל מי שעומד על משמרתו בימי הבחרות ומבקש בכל כחו חכמות וידיעות נשגבות בשלימות נפשו ונקבע בנפשו כי בהעדר ממנו קנין הידיעה הזאת יחשב לו כמיתה זה לא נקרא זקן רק בעת בואו בימים. וז"ש הנה נא זקנתי רק עתה נעשיתי זקן והטעם כי לא ידעתי אם לא הוספתי ידיעה אז הי' נחשב אצלי כיום מותי כי החכמה תחי' בעלי': ויצא

כי בא השמש. במדרש שמע מלאכי השרת שהיו אומרים אתא שמשא בשעה שאמר יוסף הנה השמש והירח וא"ע כוכבים משתחוים לי אמר מי גילה לזה ששמי שמש. נ"ל עפמ"ש לעיל בפ' בראשית עפ"ד מהרש"א ז"ל בפ"ק דחולין גבי גינאי נהרא דכל כחות הטבע משועבדים לאדם והשמש בראשם. לכך י"ל נקרא שמש מלשון שמש ומשרת כעבד לאדונו האדם. והנה יעאע"ה עזבוהו כחות הטבע סר צלם מעליו רק והנה ה' נצב עליו והוא עומד למעלה מהטבע אף אם כחות הטבע ירדפוהו והמה לנגדו בכ"ז בטח בה' ונשען באלקיו שהוא ישדד