לוח ארז חלק א סו

אשר בלבבנו לעת מצוא ריוח והצלה ליהודים אם נחזיק במעוז דגל התורה בזמן החירות נאחזהו ולא נרפה ממנו כאשר החזיקה ידינו בו בעת אשר היינו מדוכאים אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים כנסת ישראל אף שכבר מצאה מרעה דשן ושמן וכבר כלו קוצים המכאיבים כרם ישראל ורק פרחי שושן ששון החירות יפרחו כחבצלת לנו ובכ"ז אני לדודי. והנה הנסיון הזה הוא באמת כבד מאוד אחרי שמטבע האומה בעת ירווח לה מכל מעיקי' וצריו מסביב אז שמנו עשתו עבו כשו ויטשו ויבעט' וע"ז רמוז בתוה"ק פ' בשלח ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם והוא בימים הראשונים ימי הרעה ימי עניינו אשר מררו חיים בעבודה קשה ומי המרות המאררים הרוינו רוש ולענה ויורהו ה' עץ וימתקו המים הוא בימים האלה בזמן הזה שכבר צץ ציץ ויוצא פרח עץ הדעת והתבונה וכבר קנאת העמים ושנאתם כמעט אבדה עד שכבר מתקו מי חיינו ואם בימים הראשונים שעברו לא הי' לישראל זכות ומשפט בין העמים כי הי' עם בזוז ושסוי וכל חוקי המדינה אשר יענשו המזיק את רעהו נגד ישראל לא היה להם חק אשר לא יעבור אבל עתה אחר שמתקו כבר המים שם שם לו חק ומשפט שגם אנו חוסים תחת צל המשפטים ויאמרו לנו משפט אחד יהי' לכם ככל אזרחי הארץ ושלא תאמר אחרי שכבר השגנו חק ומשפט שווי הזכיות אין לנו עוד נסיון לעמוד בו כמצרף כסף ע"כ הוסיף לומר ושם נסהו כלמר אדרבה שם מקום המשפט שם מתחיל הנסיון העיקרי היותר קשה לעמוד בו ועל שני מיני נסיונות אלה רמז זכרי' הנביא ע"ה באמרו ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים וארעה את הצאן יאמר כי לקחנו מיד ה' כפלים בכל חטאתינו פעם ינהלנו על מי מנוחות ידשן בשמן ראשינו וכוסנו רוי' והוא המקל נועם אשר אוהב את צאן ישראל וימשכם בחבלי אהבה ופעם ירענו במקום מדבר שממה וצי' לחבל את גוייתנו ולמרות נפשנו. והנה בימים הראשונים אם הי' רוצים ישראל לעזוב את ה' ח"ו אז בקל היו יכולים להחליף את המקל חובלים ולעשום ממנו מקל נועם כי אמרו הגוים עזבו את תורתכם אכלו מפת בגנו ושתו יין מסכנו וכשבת אחים יחדיו נשב ואז נסיר כל שנאתנו מעליכם ואויב יהפך לאוהב אבל אבותינו לא עשו כן אף שנפשם ערגה ושקקה אל החירות מקושי השעבוד להקל מעליהם משא לעיפה עול הגלות בכ"ז לא רצו ליתן מחיר הגאולה מה שהוא יותר יקר להם מכל מאויי חפצם הוא תוה"ק וטוב הי' להם להאנק ולהאנח בעול ברזל על צוארם ורק עול התורה לא יוסר מאליהם וע"ז פירשתי דברי המדרש פ' נשא יקרה היא מפנינים אין פנינים אלא תהלה שנאמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ואל התמורה וחוץ לדרכנו אמרתי בביאורו כי הכסף והפנינים אין להם ערך בעצם רק הם אמצעים לקנות על ידם צרכי האדם ורק התוה"ק היא בעצמה התכלית להורות כי כל חפצי אדם אינם יקרי ערך רק אמצעים להשיג ע"י דברים אחרים הוא שתקנו קנין חליפין שלף איש נעלו ונתן לרעהו והנעל הוא הפחות שבכלים ויוכל לקנות ע"י בתורת חליפין חפצים רבי הערך להורות שגם להם אין שווי בעצם וז"כ המדרש ע"כ יקרה התורה מפנינים כי התורה היא סוף הדבר ותכליתו אבל הפנינים אינם אלא תחלה כלומר רק אמצעי להשיג ע"י ד"א והראי' לזה שנאמר וזאת לפנים וגו' שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכנזכר אבל לדרכינו י"ל כי מימים הראשונים אם ישראל היו רוצים לעצמם חירות מהשעבוד היו יכולים אם היו נותנים מחירו התורה הקדושה אבל באמת יקרה היתה בעיניהם התורה יותר מכל החפשיות והחירות ועלי' הורגי כל היום וידוע במדרש אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה וז"ש וזאת שהוא התורה לפנים בימים הראשונים היתה