לוח ארז חלק א סד

אלקותו בכ"ז לקחני מבית אבי וארץ מולדתי א"כ היום שהוא כבר אלקי הארץ בודאי ישלח מלאכו לפניך והנה כתיב האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' הוא יברך את הנערים כי לכאורה כל אדם צריך לזכות בעצמו עבורו והאיך אנו מתפללים שזכות אבות יעמוד לנו הלא כל אדם חיובא רמיא עליו לזכות בעצמו ולהשלים א"ע ואיך מועיל זכות אבות לבנים אך כ"ז מה שעושה האדם להשלים א"ע רק כפי חיובו זכות זה מועיל רק לעצמו אבל אם הוא משתדל גם להשלים את אחרים שזהו יותר מחיובו זכות זה יוכל להגן גם בעד זרעו אחריו והנה בנח כתיב את האלקים התהלך נח ובאברהם התהלך לפני ואז"ל נח הי' צריך סעד לתמכו כתיב בי' את האלקים אברהם לא הי' צריך סעד לתמכו כתיב בי' התהלך לפני ופירשתי כי מי שאינו עדיין בתכלית השלימות איננו רשאי לילך למקום שאין מכירין את ה' כי לא לבד שהוא לא יוכל להטיב את אחרים יש לירא שהוא עוד ילמוד ממעשיהם הרעים ע"כ צריך לילך רק למקום שיראים את ה' אבל מי שכבר נשרש בקדושה עד שכל רוחות שבעולם אינן מזיזות אותו ממקומו זה רשאי לילך אף למקום שאנשיו רעים כי הוא לא לבד שלא ילמוד מהם להרע אדרבה יועיל להיטיב גם אותם וזהו אברהם שלא הי' צריך סעד לתמכו שהיתה אמונתו חזקה באלקים כיתד בל תמוט ע"כ א"ל הקב"ה התהלך לפני כלומר אף במקום אשר שמי עדן לא נודע אתה תפרסמו משא"כ נח שהי' עדיין צריך סעד ויש לירא פן יכשל ע"כ רק את האלקים כלומר במקום אשר כבר ניכר אלקותו שם רשאי לילך וז"ש האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו כלומר בעוד שלא נודע אלקותו בעולם הלכו הם ופרסמוהו וקראוהו בשם ה' להשלים את אחרים זכות כזה ראוי' היא שתגן שיברך את הנערים כי זכות כזה מועיל גם לבנים וז"ש אליעזר בשם אדונו ה' אשר התהלכתי לפניו כלומר בעוד שלא נודע אלקותו ית' אני הייתי ההולך לפניו הוא ישלח מלאכו לפניך שהאשה תאבה ללכת אחריך כנ"ל שזכות הדרכת אחרים של הצדיק מועיל לבניו אחריו ומ"ש למעלה ה' אלקי השמים וגו' שפי' כשהי' אלקי השמים לבד היינו הך דהתהלכתי לפניו כיון שלא הי' רק אלקי השמים ממילא התהלכתי לפניו היינו בעוד שלא נודע אלקותו ית' בארץ כאמור

ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר במ"ר מהיכן יצא ח"א מהר המורי' יצא וח"א מותהי אשה לבן אדונך כאשר דבר ה' כי לבן ובתואל לא רצו לידבק בזרע קודש מיראתם פן יוכיחם בשבט פיו להראות טעותם בעבודת גילוליהם ע"כ אחרי שכבר נגזר הדבר מאת ה' לא הי' זה אצלם לבשורה טובה ואדרבה לרעה נחשב בעיניהם. והנה דיבור הוא לשון קשה כי אצלם הי' דבר קשה ונגד רצונם וזה מב' טעמים א' מצד קדושת יצחק בעצמו שפשט צוארו למסור נפשו לה' וזהו מהר המורי' יצא ב' גם מצד קדושת אביו שהי' בן אדונו אברהם וזהו ותהי אשה לבן אדונך בן איש חיל רב פעלים כזה זה אצלנו כאשר דבר ה' לשון קשה

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו יל"ד שהי"ל לומר את תהיי בלשון בקשה וברכה ולא היי שהוא לשון צווי אך האמת כי האדם שהוא פחות בעיניו שאינו מחשיב א"ע לכלום הוא לא ישתדל כ"כ להגיע לשלימות היותר אפשרי בדרך היותר מעולה כי אומר בלבו מה אני ומי בית אבי ומשפחתי ע"כ צריך האדם להגביה בעיניו יקרת ערך נפשו ולהחשיב עצמו שהוא עולם קטן כאלו אלפים ורבבות יצאו ממנו ועי"כ שתגבה מעלתו אצלו ישגיח ביתר שאת על דרכו כי נכבד הוא וז"ש אחותינו אל תדמי בנפשך שאת פחות הערך וא"צ להעפיל לעלות על במתי השלימות אלא את היי לאלפי רבבה שימי נגד עינך כי אלפי רבבה מחלציך יצאו ועי"ז תחזר ביותר על