לוח ארז חלק א סב

דרך ה' ומפנה לבו לבטלה ה"ז מתחייב בנפשו סימן הוא שחייו ארוכים בעבור שהוא חייב ולא השלים עדיין חק שלימותו

עוד י"ל ואברהם זקן וגו'. ע"פ מאמר ר"ט היום קצר והמלאכה מרובה כי נאמר למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה כי כמה בנ"א אם גם יודעים שהזמן יקר הערך כמ"ש ועת ומשפט ידע לב חכם מ"מ אין מקפידים רק על בילוי זמן ארוך אבל על ימים מועטים לבלותם בכדי אינם מקפידים אבל החכם שומר גם החלק הקטן שבזמן בלי לבלותו חנם וז"ש למנות ימינו כן הודע שנקפיד גם על ימינו ועי"כ ונביא לבב חכמה וז"ש יראת ה' תוסיף ימים ר"ל שגם ימים מועטים יהי' להם תוספת ערך ושווי ושנות רשעים תקצורנה שאצלם גם שנים שהם זמן מרובה נעשו קצרים ופחותים. והנה מי שחי ימים מועטים פשיטא שהזמן יקר בעיניו אבל מי שחי ימים מרובים גם הוא אל ידמה לעשיר גדול שאינו מקפיד על פרוטות רק צריך להקפיד גם על ימים אחדים והטעם כי חיי האדם כולם נחשבים לדבר א' מחובר מחלקים וכמו שאם יש לאדם בגד חשוב מאוד אף שהוא ארוך כמה וכמה מדות בכ"ז הוא מקפיד שלא יתלכלך ולא יקרע אף חלק קטן ממנו כי בהשחת חלק א' יופחת ערך כולו כ"כ חיי האדם כאחד יחשבו ואם יחסר מזג השלימות מיום א' נוגע החסרון לכולם וז"ש במדרש יודע ה' ימי תמימים צדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כלומר רק כשכל ימיהם תמימים אין בהם נפתל ועקש אז הם תמימים וז"ש ואברהם זקן שאף שהאריך שנים ולא הי' לו להקפיד על ימים אחדים בכ"ז בא בימים שגם ימיו היו לו יקרי הערך ונתן טעם לזה וה' ברך את אברהם בכל כלומר שידע שרק אז הוא מבורך אם הכל הוא קודש לה' וז"ש במדרש יש לך זקן ואינו בא בימים אבל באברהם זקן ובא בימים והכוונה מובנת כנ"ל

וי"ל עוד עפמ"ש מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ודרז"ל זקן זה שקנה חכמה ופי' המפ' שקנה השיבה הנז' בפסוק לפני זה כי שיבה היא שם המקרה שלא תיוחס אל הנושא כלל ע"כ גם זקן אשמאי בכלל אבל זקן הוא שם התואר אל הנושא בעל הזקנה כלומר שהוא ביגיעתו ופעולתו קנה לו הזקנה. והנה באאע"ה שהי' זקן שהי' לו שם תואר זקן שהוא קנה כבוד זה לעצמו וגם בא בימים שהוא השיבה ועי"כ וה' ברך את אברהם בכל כי ליניק וחכים יש מעלה שהוא עודנו בתקפו וגבורתו ולזקן יש מעלה שדבריו נשמעים ביותר ואאע"ה נתקיים בו נער הייתי וגם זקנתי ועי"כ הי' לו ברכה כפולה ברכת הנערות והזקנה וז"ש וה' ברך את אברהם בכל ובזה י"ל אוז"ל מטבע של א"א בחור ובתולה מצד זה וזקן וזקנה מצד זה כלומר שתו המעלות הנז' יחדיו היו תואמים אצלו

וה' ברך את אברהם בכל. במדרש הנ"ל הובא גם בכתב סופר לאדמ"ו הגאון זצ"ל בכל זה אליעזר שנא' המושל בכל אשר לו מכאן אמרו הנפטר מחבירו אל יפטר מחבירו אלא מתוך דבר הלכה כי אז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה מבקש מאתים א"כ אין לך דבר שהוא שלם בתמימות מחפצי עוה"ז רק דברים רוחניים לא יחסר כל בהם והם נקראים כל אחרי שהם בתכלית השלימות ולפ"ז הכתוב אומר שאברהם לא ראה עיקר ברכת ה' במה שהשפיע לו הון ועושר רק בזה הרגיש ברכה האמתית במה שנקרא כל והוא מה שהוא דבר גבוה ורוחני וידוע מ"ש בחוה"ל מעשה בעשיר נכבד ששאלו המלך כמה סכום עשרו והשיב לו כו"כ וחרה בו אף המלך באמרו ששקר ענה בו והשיב לו מה שיש לו אינו שלו כי בכל עת ועונה יוכל ליקחו ממנו רק מה שגנז למעלה שעשה בהם דברים טובים הוא באמת שלו קנין עולם ראינו מזה שהעושר אינו באמת קנין עצמי של אדם כי יצבור ולא ידע מי אוספם והמלצתי ע"ז מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי כי באמת עת תחשך שמשו לעת ערב אז יעזוב לאחרים חילו וזהו בעת שהחשיך השמש לאדם על דרכו