לוח ארז חלק א סא

שדבריהם הן זכרונם והוא תמוה דלא לבד שאין מהכתיב זה הכרח לזה ונהפוך הוא הלא מקרא מלא שיעקב הציב לרחל אמנו מצבת אבן אלא שדקדקו הלא כל עוברי אורח יגידו ויספרו שלא נראה עוד המצבה ההיא על קבורת רחל היום הזה והאיך יגיד הכתוב היא מצבת וגו' עד היום הזה ועוד יקשה תיבת היא דנראה כמיותר ע"כ הבינו פי' הכתיב שהן אמת שיעקב אבינו ע"ה הציב מצבה על קבורת רחל אבל אותה מצבה כבר נאבדה ונאכלה משן העת אשר לא השאיר ממנה שריד ופליט וראיתם על האבן תבקשוה ולא תמצאוה אם כמטמונים תחפשנה אבל היא ר"ל אמנו הצדקת במעשיה הטובים ומדותי' החמודות אשר נהיו למופת ולאות לכל צאצאי' היא בעצמה היא המצבה אשר קמה גם נצבה עד היום הזה כי היום הזה תאמרנה עוד שבחי' ומעלותי' בקודש ושפיר למדו מזה שאין החיוב להעמיד מצבה על קברן של צדיקים שדבריהם שלמדו והורו את בניהם ותלמידיהם אחריהם לילך בדרכי התורה והיראה זה הוא זכרונם ע"כ אמר ר"ל שציון קברות היותר הגון וטוב האפשרי הוא והודעת להם את הדרך ילכו בה אם האבות יספרו לדור אחרון מעשה ה' וינחום את הדרך ילכו בו ואת המעשה אשר יעשון עד שגם דור רביעי ישובו הנה למקום קברות אבותם להתאבק בעפר רגליהם אשר הרגילום וחנכום על ברכי התורה זהו הציון בו יציינו הקברות מן התורה

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל פרש"י ז"ל והוא מהמדרש בכל בגימטרי' בן ובמד' ילקוט הה"ד עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא מהיכן אתה למד מאברהם ע"י שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנא' ואברהם זקן וגו', י"ל הכוונה עפמ"ש הרמב"ם ז"ל באגרת תימן אשרי אדם שחתמו שנותיו מהרה כי טוב לאדם אם ישלים את נפשו בימים אחדים ככל הצורך ואז ילך לחזות בנועם ה' בעולם הנפשות ומה שראינו צדיקים מבקשים אריכות ימים בעוה"ז הוא כדי להשלים אחרים אבל בשביל עצמם טוב להם להפרד מעוה"ז תיכף אחר השלמתם ובהקדמת זקני הח"ס זצ"ל פי' בזה מ"ש והותירך ה' לטובה בפרי בטנך עי"ש. והנה לפ"ז כשאנו רואים איש זקן אין ידוע אם לא לחסרון יחשב לו שע"י שעדיין לא השלים א"ע הוא צריך לחיות זמן מרובה ויכול להיות ג"כ כי מה שהוא חי וקיים עדיין הוא לפי שהוא משלים את אחרים. והנה אם אנו רואים שמשלים את אחרים אז הזקנה נאה וטובה לו כי נוכל לומר שהוא חי לצורך השלמת אחרים אבל הוא כבר הגיע לשלימות עצמו וז"ש עטרת תפארת שיבה השיבה והזקנה לעטרת וכבוד ותפארת תחשב אבל כ"ז רק אם בדרך צדקה תמצא שהוא מזכה ומצדיק את אחרים. וזהו נלמד מאברהם שזכה לזקנה ע"י שנאמר בו אשר יצוה את בניו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות וגו' וזש"ה ואברהם זקן בא בימים ולבל תאמר כי לצורך השלמת עצמו הוצרך להתגורר זמן רב בעולם השפל אמר הכ' כי הסיבה היא וה' ברך את אברהם בכל בגימטרי' בן והוצרך ללמדהו תורה ולהשיאו אשה ע"כ הוצרך להאריך ימים ובמדרש (הובא בס' ישמח משה להגאון החסיד, דק"ק אוהעל זצ"ל) איתא בכל זה אליעזר שנאמר המושל בכל אשר לו מכאן אמרו חכמים ז"ל הנפטר מחבירו אל יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה י"ל הכוונה כנ"ל כי גם אליעזר הי' מהנפשות אשר עשה אברהם ואשר למד אתו ובשבילו הוצרך לחיות ומביא ראי' לזה שנא' המושל בכל אשר לו ופי' במדרש שהי' שליט ביצרו וכיון שראינו שצריך האדם להשלים את אחרים ע"כ אמרו הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה להשלים את חבירו. ובזה י"ל הניעור בלילה ומהלך בדרך יחידי ה"ז מתחייב בנפשו פי' שהוא עוד ניעור וחי בעוד שאחרים כבר חתמו ימיהם וכבר לילה אצלם ונחים מעבודתם והוא חי עדיין ומהלך בדרך יחידי ואינו מדריך את אחרים להכין לפניהם