לוח ארז חלק א נט

בימי בחרותיך כי האדם אשר רק לעינים יראה וכל חפצו ומגמתו לשבוע ולינק מצוף דבש עוה"ז יצא מחלב עיניו ולא זכר כי אחריתה ראש ולענה הנה הנבזה הזה לא יחי' חייו האמתיים לפי דעתו הנכזבה כ"א בעודו בתקפו ובגבורתו עת כחותיו חזקים אשר יוכל לשתות כוס התענוגים עד מיץ יוכל לשבוע מחלב הארץ יתן לנשים חילו אבל בהגיע ימי הזקנה עת השתות יהרסון הימים אשר אין בהם חפץ עת אשר כל יופי למק בעיניו וכל מתקי מעדנים לא ינעמו לחכו עיניו כבדו ואזניו אטומות בעת ההוא יקוץ בחייו כי מחוז חפצו נלוז מעיניו וכ"כ בימי הילדות אשר עוד לא נפקחו עיניהם לקחת מכל פרי עץ הגן וכחות הגוי' עוד לא התפתחו ולא השתרעו למרבה גם אז אין חייו חיים לא כן איש הבינים אשר כל חפצו ותשוקתו לעבוד את ה' ולהגיע לשלימות האמתי איש כזה חייו חיים בין בימי הילדות בין בימי הזקנה וז"ש רשעים בחייהם קרויים מתים שבעודם בחיים חייתם יש זמן שנקראו מתים שאין חייהם חיים **(הגה"ה ופי' המשנה על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה וכו'. וק' דהול"ל על שלא היו זהירות ל' עבר דהא כבר מתי מן החיים וא"א להם להזהר עוד במצות האלו אלא הכוונה כי אותן הנשים שאינן שומרות המצות האלה כבר הן בעודם בחיים קרוין מתים וז"ש נשים מתות בשעת לידתן בעוד שהם נולדים וחיים כבר מאותה שעה קרויות מתות:)** וז"ש שמח בחור בילדותך גם בימי הילדות שעדיין לא נשלמו כוחות הגוי' להשיג תענוגי הגוף גם אז תשמח ותגיל וכ"ז בתנאי אם ייטיבך לבך בימי בחורותיך אם בעת אשר כבר תוכל לבחור בין נעים לנבזה אם בעת ההיא רק בטוב האמתי לבך יבחר ויקרב אז תשמח בילדותך ולזה סיים גבי שרה אחר שפרט שנותי' ימי הילדות וימי הזקנה כל אלה חברו יחדיו לעמק השוה שהיו כולם שני חיי שרה שחיתה בכולם אחרי שמגמתה התכלית האמתי וז"כ המ"ר כשם שהם תמימים שמטרת חייהם להתמים ולהשלים א"ע ע"כ שנותיהם תמימים שכולם הם שנות חיים בין ימי הילדות שאינו מרגיש עדיין בתאות עוה"ז בין בימי זקנה שכבר עברו ימי התענוגים

ויקם אברהם מעל פני מתו. כי מצינו בדהע"ה כאשר הי' בנו חולה בכה והתענה וכאשר מת התנחם באמרו הוא לא ישוב אלי ואני אלך אליו כ"כ באאע"ה בעת היתה עוד שרה בחוליי' בודאי הי' בוכה ומתחנן אל ה' שתחי' אבל אחרי אשר כבר מתה אז לא התנפל כ"א ויקם אברהם אחרי רואו כי כבר מתה

גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר. י"ל עפמ"ש במ"ק דף ה' רמז לציון קברות מה"ת מנין שנאמר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון וד"ל אמר והודעת להם את הדרך ילכו בה כי מה שהמנהג להציב מצבה לעשות יד ושם לקברות אבות נ"ל שהוא לחזק האמונה בהשארות הנפש ותחה"מ כי אם הי' האדם חי רק בעוה"ז והמות בלעו לנצח לא יראה עוד באור החיים באור פני מלך חיים בעולם האמת מה לנו לכבד את המת ולהוקירו באבן זכרון להציב מצבה על קברו הלא כבר שב אל עפר כאבן דומם אין לו עוד רוח חיים והרגשה ומה לנו לכבד אותו אבל אחרי ידענו נאמנה שלאחר מיתת הגוף הרוח תשוב אל האלקים ושם אחרי תשובתו הרמתה יתחיל לחיות חיים האמתיים ליהנות מזיו השכינה ולהתענג בעדן בנועם ה' ע"כ אנו מוקירים ומכבדים את הנפטר בכל מה שיש לאל ידינו וזהו ציון לנפש חיה כי הציון שמציינין את הקברות מרמז ומחזק בלבנו את האמונה העיקרית בלבנו שהנפש חי' וקיימת לדור דורים. ולפ"ז מי שסובר שעיקר האדם הוא הגוף וחיותו בעמק העכור בעוה"ז הוא לבדו ימי חייו זה לא יכבד את המת אחרי שכבר אפס ובטל מן החיים אבל מי שיודע שעוה"ז הוא רק פרוזדור לפני עוה"ב וכצל ימינו עלי ארץ תזרח שמשו בעוה"ב כאור בוקר לא עבות זה ישתדל בכל מאמצי כחו