לוח ארז חלק א מט

דבריו עשו פרי אין זה כ"א יד ה' אשר נחה עליו וכי ה' שלחו לעשות את כל וזהו ואנכי אהי' עם פיך מכח שאתה כבד פה זה לאות שאנכי הוא ההיה עמך ומשלחך ולא מלבך עשית והנה הקב"ה אסר בקרבן פסח לאכלו נא כ"א צלי גמור כי אם אדם אוכל דבר בעוד לא נצלה כולו עדיין בודאי אינו אוכלו מפני שתאב לו ונעים לחכו רק בודאי יש לו הכרח חיצוני לזה שאין לו מאכל אחר והוכרח לאכול זה בחצי צלייתו אבל מפני שאמר אאע"ה יקח נא מעט מים שלא יהי' הכרח חיצוני לקבלת האמונה כנ"ל כ"א רק מכח אהבה ותשוקה והכרה באמונת ה' כי טובה היא כמו כן צוה הש"י אל תאכלו ממנו נא שנתבונן מזה שקיום התורה והמצוה צריך להיות מאהבתה אותה ולא מהכרח וסיבה חיצונית

יקח נא מעט מים. בילקוט אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת יקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה הרי במדבר בארץ כנען מנין ארץ נחלי מים לעת"ל מנין והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. י"ל כי אאע"ה כשהכניס אורחים לביתו למדם ג"כ דרך המוסר האיך יתנהגו ויצמצמו עצמם בתענוגי עוה"ז ולזה א"ל יקח נא מעט מים גם המים ההכרחיים לאדם לא יקחו אלא מעט ההכרחי. והנה אין פרעון מוטב לאיש כזה מאם יובטח לו שבניו ויוצאי חלציו גם הם יהיו כמוהו שגם הם יהי' להם מדת הסתפקות במועט וזהו שהודו בנ"י לה' במדבר כשמצאו מים אף שהוא דבר הכרחי לאדם אעפ"כ נתנו לו שיר ותודות וגם ארץ כנען אינה נשבחת אלא במים וגם לע"ל כשיהי' להם כל טוב יסתפקו בהכרחי וק"ל

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. פרש"י ז"ל מצינו דפתא סעדתא דלבא וכו' ולחם לבב אנוש יסעד. כי העני המדוכא אשר אין לו משען לחם וחיי צער יחי' והתקצף ויאבד מצבו המוסרי כי יאבד את בטחונו ויאמר ח"ו אין אלקים שופטים בארץ כי למה יחסר לו לחם צר ואחר יאכל ברבורים אבוסים ע"ד שארז"ל דקדוקי עניות מעבירין את האדם ע"ד קונו ע"כ כאשר יגש אליו החונן דל ויושיט לו ברוח נדיבה להחיות את נפשו האומללה לא זו כי בזה יחזק את גופו כ"א עוד כפלים לתושי' כי יחזק גם את נפשו וישיב לו בטחונו אחרי כי לא עזבהו ה' לשחת. וז"ש הדא פתא לא לבד שהוא מזון הגוף כ"א גם סעד הלב והנפש כי עי"כ יחזיק במעוז בטחונו כי לחם אף לבב אנוש כלומר נשמתו יסעד

וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול ונברכו בו כל משפחות האדמה כי ידעתיו וגו' י"ל הכוונה ע"פ מארז"ל בפ' כסוי הדם בל העולם בלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש כי אם הש"י יתן לכל העולם כולו די סיפוקם כל טוב עוה"ז ומשמני הארץ ויאכלו וישבעו כל יושבי תבל אז יחשבו את התענוגים לעיקר ויעזבו את תכליתם האמיתי בעבור הבל ותהו ע"כ עשה הש"י שהצדיקים מעונים בעוני ומצטערים בלחם צר ובזה להורות נתן בלבם כי לא על הלחם הגשמי יחי' האדם כ"א על השכר הצפון לעוה"ב כיון שאנו רואים שהצדיקים אשר הם בודאי אהובי ה' אעפ"כ אין להם תענוגים א"כ ראינו שאין זה העיקר וע"כ אינו נותן להם טוב עוה"ז על שיודע שהם אינם רוצים בזה כי יפה להם שעה אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז והם מסתפקים בשמחה במעט הניתן להם וז"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ר"ל בשביל שחנינא בני אין לו תענוגי עוה"ז עי"ז יוכל הש"י להשפיע לכל העולם כל טוב ואין חשש כי ירעו וישחיתו בחשבם שעוה"ז עיקר שהרי רואין שחנינא צדיק גמור והי' מהראוי למלא אסמיו ממגד תנובות עוה"ז אלא ודאי שעוה"ז הבל והעיקר הוא רב טוב הצפון לעוה"ב ע"כ אין לו לר' חנינא טוב העוה"ז