לוח ארז חלק א מז

מעיקרא משמע אלמא דהמצוה בשילוח דוקא ולא להניח האם גם הבנים ותירץ דר"י לטעמי' דלא דריש טעמא דקרא א"כ שילוח הקן גזה"כ שפיר סובר דבכל גווני מצוה בשילוח משא"כ למאן דדריש טעמא דקרא בודאי טוב יותר שלא לשלוח ולבלי יקח לא האם ולא הבנים. וז"כ המדרש הנ"ל אם קיימת מצות מילה ופריעה בדחילו ורחימו היינו כנ"ל שאין בפריעה כרת ובע"כ הך את דישמעאל להורות שגם הוא בעצמו נימול עם ערלת בשרו ובע"כ דדריש טעמא דקרא דמילה הוא סיבה למילת הלב וכיון דדרשינן טעמא דקרא א"כ טעם מצות שילוח הקן משום אכזריות א"כ אם א"צ לא לאם ולא לבנים טוב יותר שלא לשלח כמ"ש בח"ס שם א"כ לא תקח האם על הכנים ואם לאו שלא תקיים אותם בדחילו ורחימו כ"א ביראה לחודה בע"כ שגם בפריעה חייב כרת ודרשינן לה מריבוי את ומ"ט לא דרשית את כנ"ל שהוא בעצמו נימול עם הערלה ע"כ היינו משום דלא דרשת טעמא דקרא א"כ שלח מעיקרא משמע א"כ בכל גווני אתה צריך לקיים שלח תשלח את האם כנ"ל

במס' נדרים גדולה מילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והי' תמים גדולה מילה שדוחה את הנגעים גדולה מילה שדוחה שבת החמורה. דאיתא במדרש בשעה שאמר אברהם להקב"ה הנני א"ל הקב"ה חייך שבאותו לשון אני משלם לבניך שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וי"ל כי מי שצריך ללחום נגד יצרו העומד לשטן לו ברצותו לעשות מצות אלקיו זה לא יוכל לומר מיד בבוא אליו הצווי הנני מוכן ועומד לקיים המצוה הזאת לא כן אברהם אע"ה שכבר כבש את יצרו שלא יעמוד לשטן לו ע"כ תיכף ומיד כשבא אליו הצווי מהש"י אמר הנני מוכן לעבודתך ולכן שילם הש"י לבניו מדה כנגד מדה שגם אצלם יהי' היצר כבוש ולא יהי' להם נטיי' לרע וזה הי' ע"י המן שהי' לחם מן השמים מזון רוחני לחם שהמלאכים אוכלים כנודע. והנה עיקר השכר שנותן הש"י בד המצות הוא בעבור שצריך האדם ללחום תמיד עם יצרו כאז"ל לפום צערא אגרא והי' מקום לומר שאותם שהכניעו כבר את יצרם ואין צריכים ללחום אתו יקופח שכרם אבל לא כן הוא כ"א אע"פ כי יודע ה' ימי תמימים שכבר הם תמימים ושלמים וא"צ עוד להצטער במלחמת היצר עכ"ז ונחלתם לעולם תחי' יתן להם שכרם כי גם אותם שכבר יצרם מסור בידם עדיין יש להם עבודה ויגיעה לקדש עצמם במותר להם וז"ש כי שמש ומגן ה' צבאות בעת אשר השגת ה' תהי' עין בעין ויזרח על כל ישראל ואז לא יהי' מלחמת היצר עכ"ו לא ימנע טוב להולכים בתמים הגם שהם כבר תמימים ואין להם יצה"ר בכ"ז לא ימנע הטוב מהם וישלם שכרם. והנה המילה היא כדי להתיש כח התאוה ולהכניע את היצר כנודע שעי"ז תשקיט מלחמת היצר וכח המתאוה ולכן המל נקרא תמים כי בלעדי המילה אשר כחות התאות שבו סוערים ולוחמים כנגדו לא נקרא שלם ותמים כי יחסר לו חלק הרבה מהשלימות משא"כ ע"י המילה שנכנע יצרו יוכל להיות שלם ותמים רק לבל יחשוב כיון שע"י המילה נכנע היצר אז יהי' במדרגת עומד ולא יוכל להיות מתהלך ממדרגה למעלה הימנה כמו המלאכים הנקראים עומדים ע"כ א"ל הש"י התהלך לפני והי' תמים אע"פ שכבר אתה תמים ושלם ויצרך נכנע תחת ידך אעפ"כ עוד תוכל להתהלך ולעלות מעלה מעלה להעלות גם חומרו אל הקדושה וזה פי' ילקוט פ' שופטים תמים תהי' עם ה' אלקיך כשאתה תמים חלקך עם ה' אלקיך וכה"א ואני בתומי אלך הכוונה כשאתה תמים ואין לך שוב מלחמת היצר לתאוות רעות ואתה רוצה לעלות עוד מעלה מעלה אזי זאת עשה חלקך מה שהוא חלק שלך דהיינו הגופניות גם זה יהי' עם ה' אלקיך וע"ז נאמר ואני בתומי אלך אף על פי שכבר אני תם אעפ"כ אלך יכול אני לעלות עוד מעלה מעלה וזה י"ל כוונת הגמ' במגילה שדרשו ליהודים היתה אורה וששון ושמחה אורה זו תורה וששון