לוח ארז חלק א לו

ישב אמר להם אל תיראו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. הכוונה כי אוה"ע בשמעם את דברי תורתינו שכל איש אשר ימרה את פי ה' לעבור על מצותיו אחת דתו להענש יראו אולי יהי' עת קץ לכל בשר כאשר יעברו על התורה וידון דינם כמו בדור המבול וז"ש אולי מביא מבול לעולם וע"ז השיב בלעם שאינו כן שבאמת נער ישראל עודנו בימי נעוריו כנ"ל ע"כ צריך להענישו על חטאיו אבל בעת יגדלו ויהיו לאנשים אז לא יצטרך עוד לעונש וכליון חרוץ וזהו ה' עוז לעמו יתן אם יתחזקו מהיות עוד נער קטן כ"א יהיו כבר בעוז ותוקף וגבורת אנשים אז יברך אותם בשלום באין פגע רע וכלה נחרצה. ובזה י"ל המדרש פ' יתרו וידבר אלקים את הדברים האלה לאמר בא וראה שאין מדותיו של הקב"ה מדותיו של בו"ד מלך בו"ד אינו יכול להיות עושה מלחמה ומלמד תינוקות והקב"ה אינו כן אלא אתמול בים ה' איש מלחמה והיום במתן תורה ירד ללמד תורה לבניו וכה"א הן אל ישגיב בכחו ומי כמוהו מורה כי ארז"ל דיבור לשון קשה אמירה לשון רכה וזהו וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כלומר הן אמת שבשעת מ"ת דיבר הקב"ה עמהם דברים קשים כגידין לאיימם ולייראם אם לא יקיימו את התורה כמ"ש כפה עליהם ההר כגיגית אבל התכלית הי' שלעת אחרון יהי' לאמר גם אמירה רכה תועיל להם וע"ז סמכו מדרשם אתמול כגבור איש מלחמה כלומר בעונשים ואיומים והיום כמורה ומלמד במענה רך ישוב חמתו כאמור למעלה. ועפ"ז י"ל בפ' שלח והמת את כל העם הזה ואמרו הגוים מבלתי יכולת ה' כלומר שהקב"ה אין לו עדיין יכולת למשול על העולם כולו ע"כ הוא מעניש כולם כמו מלפנים בדור המבול בעוד לא ניכר עודנה כבוד ה' מה שבאמת אינו כן שהרי ועתה יגדל נא כח ה' שעתה ועכשיו כבר גדל כח ה' ונודע בעולם א"כ אין מהצורך להעניש כולם כאשר דברת לאמר שמתחלה דבור קשה ולבסוף תספיק גם אמירה רכה להורותם וללמדם מוסר

במדרש תנחומא פ' ואתחנן מקרה אחד לצדיק ולרשע לצדיק זה נח עם שיצא מן התיבה הכישו ארי ולרשע זה פרעה נכה כשביקש לישב על כסא שלמה לא ידע מנגינין (טכסיסין) שלו והכישו ארי זה מת צולע וזה מת צולע עפמ"ש לקמן (פ' וירא) בביאור מארז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שבעניינים הארציים צריך לראות במי שהוא למטה ממנו בשפל המדרגה ועי"כ יקנה מדת הסתפקות אבל בענינים הרוחניים יראה אדרבה למעלה במי שגבוה ממנו כי קנאת סופרים תרבה חכמה ופירשתי שם בזה מה שאמר ללוט המלט על נפשך אל תבט אחריך ההרה המלט פן תספה ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח כי לוט שראה א"ע לבדו ניצול מכל אנשי הערים חשב א"ע כאלו הוא כבר תמים במעלות לזה נאמר לו אל תבט אחריך שלא יעריך עצמו בערך העומדים מאחוריו ופחותים ממנו כי רק בענין ארציי נאות ליתן עיניו למטה אבל אחרי שכאן הוא ענין נפשיי וז"ש המלט על נפשך ע"כ ההרה המלט להסתכל למעלה במי שגבוה ממנו וכמ"ש בין תבין את אשר לפניך העומד לפנים במדרגה גבוהה אם בעל נפש אתה שבענין הנפש צריך להסתכל ולהתבונן על מי שהוא גבוה ממנו אבל אשתו של לוט הביטה אחרי' והספיקה א"ע ברוחניות במעמדה הנוכחי ולא השתדלה לעלות מעלה ע"כ באמת נשארה נציב מלח אשר יעמוד תמיד על מצב אחד בלי שינוי למעליותא ועי"ש מ"ש בפ' וירא. והנה י"ל כי נח בצאתו מן התיבה וראה כי נמח כל היקום אשר ע"פ האדמה ורק אותו ראה ה' צדיק לפניו ויסוכך בעדו גנון והמליט מתוך ההפכה אז עלה אל לבו וסבר שהשיג כבר את המדרגה היותר עליונה וזו היא סיבה להגרע מערכו ומה גם שע"י שראה א"ע שולט בכל הארץ וכל חיות הארץ כולם