לוח ארז חלק א לד

כאשר נולד בטבעו כ"א יוכל לעלות מעלה מעלה הוא כי ראינו בעינינו שהאדם הטבעי אין לו כ"כ הכרחים ובקשות למותרות לא יבקש לו היכלי שן למושבו ובגדי חמודות ללבושו כ"א יסתפק בנקיקי סלעים למחסה מזרם וממטר ובגז כבשים יתחמם להגן מכפור וקור לחם ומים במשורה יהיו מזונו ולא יתאוה למעדנים רק אנו שאין אנו עומדים על מעמדנו הטבעי כ"א בתחבולות המצאנו לנו תענוגים המותרים (לוקסוריעזע בעדירפניסט) נשב בבתי מלכים ונלבש בגדי שש וארגמן וכיון שראינו שבענין תענוגותינו לא נשארנו על מעמדנו הטבעי למה נאמר ונצטדק כי בענין התאוות לא נוכל להרים א"ע על מעמדנו הטבעי וזהו כוונת המאמר יצה"ר יאמר חטא והקב"ה מוחל לך ומה יאמר לך היצה"ר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ע"כ אין עליך החטא רק מאתו ית"ש ח"ו היתה נסבת הרשע כי אלוף נעורו אתה הוא יצרנו הוא בראנו ושמא תאמין לפתוי יצה"ר ותאמר שהאמת אתו ואין עליך חטא ועונש ע"ז אמר קורות ביתו עציו ואבניו הם התענוגים המותריים אשר המציא האדם בתחבולותיו בזה מורה שאינו עומד על מצבו הטבעי ויודע להתרומם ממעל לטבעו א"כ גם בזה יוכל להרים א"ע לפרוש מחטא נגד טבעו

עוד י"ל ע"פ הנז' כי יצר לב האדם וגו' כי כבר כתבנו לעיל שהאדם יש בו בחי' זכר ונקבה מקבל ומשפיע כי האדם מדיני בטבע האחד צריך אל השני ומה שחסר לזה משלים זה כמש"פ זכר ונקבה ברא את האדם וזהו שרמזו רז"ל באמרם דו פרצופין נברא האדם שנאמר אחור וקדם צרתני כלומר בשביל שכל אדם יש בדבר מה קדימה על אחרים באיזה מעלה וידיעה וכן הוא ג"כ לאחור שבדבר אחר הוא עומד אחורנית שחבירו יש לו יתרון עליו ע"כ דו פרצופין נברא האדם זכר ונקבה שכל אדם הוא מקבל מאחר ומשפיע לאחר וכ"ז בבני אדם בעת שהוא משפיע יקרא זכר ואיש ובעת שמקבל יתואר בנקבה אבל הש"י שהוא רק משפיע ומיטיב בטובו ובחסדו ולח מקבל מאומה מזולתו ע"כ ארז"ל אין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה שרק הוא ית' יוכל להיות מתואר איש שהוא רק משפיע תמיד ולא מקבל מאחר משא"כ האדם לא יוכל לתאר עצמו איש אחרי שהוא ג"כ מקבל ומתואר בנקבה ואשה ואחרי שהקב"ה אינו מושפע מאחר ואין עצמותו ית' מקבל תועלת ממנו כמ"ש אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר יראת שמים בלבד שנאמר מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך כלומר שאינו מניח באוצרו מאומה ממעשה אדם ואין לעצמותו ית' שום תועלת ממנו רק זה שמורים אנו שיש לנו יראת שמים ויראים אנו מפניו ית' בהיות כן בודאי יש להפליא למה ענש הקב"ה בתורה אם נעבור ח"ו על מצותיו אחרי שאין לו בעצמו ית' תועלת בקיימנו ולא נזק בעברנו מצותיו אבל נאמר ע"ז כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך כמו שאב הרחמן אין לו שום נזק אם הבן הולך בדרך לא יועיל רק מייסרו לטובתו כן הקב"ה מייסר את החוטאים למען טובם והצלחתם ע"כ בי"ג מדות שהם של רחמים כמ"ש הקב"ה למשה אני אעביר כל טובי לפניך סיים ונקה לא ינקה כי הוא באמת מדת רחמנותו ית' כנ"ל ופירשתי הפ' במשלי ובמשנה דאבות שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו וכבר תמה במדרש מאי פן יראה ה' דקאמר הלא עיני ה' משוטטות בכל ובודאי יראה ועוד מאי והשיב מעליו אפו מאי נפקותא בזה הלא טוב אם ע"י ישיב ממנו אפו ועוד אני מדקדק כמו דקאמר פן יראה לשון עתיד הו"ל למימר וישיב מעליו ולא והשיב לשון עבר ועוד הק' הלא נאמר באבוד רשעים רנה אך ע"פ הנ"ל ניחא שכאשר הש"י מייסר את הרשע הוא לטובתו למען ישוב אבל יש רשעים שאפילו על פתחי של גיהנם אינן חוזרים