לוח ארז חלק א כז

התורה ולא רצו לקבלה כי ראו אותה לעול כבד אשר לא יוכלו לסבול לא כן ישראל עמו הם הכירו והעריכו כי מתת אלקים הוא מביאה לחיי העוה"ב וכי תאמר מהיכן זכו ישראל למדה זו להכיר גודל ערך התורה התשובה ע"ז כי הם בני אברהם יצחק ויעקב וגודלו על ברכי הגדולים האלו אשר כל מעשיהם בצדק באמת ובאמונה והם זרעו על תלמי לב בניהם זרע הצדקה עד שכשזרחה שמש התורה עליהם מיד הבינו חין ערכה ל"כ האומות אשר בעפר יסודתם וזה כוונת ילקוט ריש פ' במדבר בשעת מ"ת נתקנאו אוה"ע בישראל וא"ל הקב"ה הביאו ספר יוחסין שלכם כשם שהביאו בני הכוונה שהם התקנאו בזה שהם לא הכירו חין ערך התורה וישראל הכירו אותה ולזה א"ל הקב"ה ראו יוחסין שלהם שהם גודלו על ברכי אבותיהם הק' וממילא מזה הטעם לא נתן הקב"ה התורה אלפים שנה קודם נתינתה באמת בשביל שלא היו עדן מוכנים לכך רק אח"כ כאשר כבר גדלו והצליחו ועשו פרי אז הקב"ה ראה שהגיע עתם עת דודים אז אמרה כנ"י שמרתי פקודיך ועדותיך כלומר עתה אמתין ואשמור שיבואו לי דבר קדשך אחרי שכל דרכי נגדך שאני הלכתי עד עתה לקראתך וזה כוונת נושא דרושנו ראוי' היתה התורה שתנתן לאדה"ר מ"ט דאל"כ יאמרו הבריות זה ספר אשר היא תורת אלקים לא מפי אל חי יצא ח"ו דא"כ הי' להקב"ה ליתן את התורה תיכף בעת הבריאה ובשביל שלא נתנה לדורות הראשונים מוכח שהיא רק תולדות אדם ילידת שכל משה ופרי תבונתו אבל באמת זה אינו כי בודאי התורה מאת ה' היתה והטעם שלא ניתנה מקודם בשביל שהדורות הראשונים לא היו מוכשרים עדן לקבל טהרה והמופת כי אדה"ר אף ז' מצות שנתנו לו לא הי' יכול לקיימם ורק הדורות האחרונים אשר נתגדלו עלו והצליחו ועשו כבר פרי הדעת ועץ התבונה להם יאתה התורה וזה כוונת סוף המדרש זה ספר אינו ראוי עדן לדורות הראשונים כ"א רק תולדות אדם אלו דורות אחרונים. וי"ל בזה כוונת מדרש הובא ביבין שמועה פ' קרח מה ראה קרח לחלוק עם משה פרשת פרה אדומה ראה והוא תמוה אבל ע"פ הנז' הכוונה נאותה אחרי שמפרה אדומה החוק הנעלם מעיני כל בשר מוכח שלא משה מלבו בדה את כל התורה הזאת רק מאת ה' היתה זאת א"כ אין למשה שום התנשאות על שאר העם אחרי שהוא רק שליח השם וע"כ הרהיב בנפשו לחלוק עליו

בילקוט אדד"ר פגע בקין א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי מיד פתח אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת נ' הכוונה כי כך דרכו של יצה"ר אחר שמחטיא את האדם עוד מתעהו לבלי ישוב בתשובה באמרו כי הוא מן הנמנע אחרי שכבר נשרש כ"כ בחטא וא"א לטהר ולנקות א"ע משמץ העבירות וזהו מפתוי היצר כי באמת הבא לטהר מסייעין אותו ולאין אונים עצמה ירבה הש"י ויגמור בעדו לטוב. ובזה י"ל מארז"ל ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבין ותמהו המפ' ז"ל פשיטא דלא ינקה לשאינם שבים והרי אפילו נקיון לשבים הוא חסד אל ופשיטא דלאינו שב לא ינקה ולפי האמור ניחא דלכאורה גם האינו שב הי' יכול לנקות עצמו בטענה שאין ביכלתו לשוב אחרי שטבעו בבוץ העונות רגליו. אולם מאשר נדע שהבא לטהר מסייעין אותו וא"צ רק ההתחלה ואח"כ האל גומר עליו א"כ אין זו טענה וזה ונקה לשבים אחרי שהש"י הוא המנקה ומסייע שיש בו ממש לשבים אשר הם בעצמם לא יוכלו לנקות א"ע ע"כ ולא ינקה לשאינם שבים. ובאמת אם הי' הקב"ה מתנהג ע"פ שורת הדין לא הי' מקבל תשובה קלה כזו אלא שהוא כעין פשרה בין שני צדדים שכל א' מניח מקצת מתביעתו כ"כ היצר סוכן בנו ושואל מאתנו לבלות כל ימי חיינו בהבלי הזמן ולהתענג בתענוגים חומריים והקב"ה רצונו להיפך שנהי' תמיד דבוקים בקדושתו וכל עתותינו תהיינה קודש לד' ואנו עושים פשרה אם לא נוכל להיות כולו לה' לכל הפחות נהי' עכ"פ חציו לה' וחציו לכם וזה נקל