לוח ארז חלק א כג

חלקו וגורלו מאז רק הוא מוצא אותה בבחירתו זו מר ממות וז"ש אליעזר עבד אברהם והי' הנערה אשר תאמר אלי שתה וגו' היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני. והכוונה כי רק אם יקח אשה כזאת בעלת טוב וחסד וכשרה אז נוכל לומר כי זו היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדני ולא על בחירתו נשאה רק אשר חברם היוצר מתחלה

בפסחים קשין מזונותיו של אדם כיולדה נאמר כאן בעצב תלדי בנים ונאמר כאן בעצבון תאכלנה עוד שם קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. י"ל ע"פ מ"ש עוד שם בשעה שאמר הקב"ה לאדה"ר וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר אני וחמור נאכל באבוס אחר כיון שא"ל הקב"ה בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו וי"ל עפמ"ש בפ' שירה שדות אומרים ה' בחכמה יסד ארץ כי אמרו במשנה סוף מס' קידושין מימי לא ראיתי צבי קיץ וכו' והם מתפרנסים שלא בצער והאדם רק הוא מתפרנס בצער וביגיע כפו יאכל לחם והוא למען יתעורר האדם ויכיר יתרונו על שאר הבע"ח שהם מפני שאין להם תכלית אחר זולתי העוה"ז ממציא להם הש"י די סיפוקם בלי עמל ויגיעה אבל האדם לא על הלחם לבדו יחי' בעוה"ז כ"א בכדי למצוא שלמות נפשו להשביע בצחצחות נפשו בעוה"ב ע"כ להיות העוה"ז איננו עיקר תכליתו אינו משיג מזונותו כ"א אחרי הטורח ויגיעה. ובזה י"ל הפ' יגיע כפך כי תאכל מה שאתה האדם אינך משיג מחסורך רק אחרי היגיעה והטורח הוא למען תתעורר ותבין כי אשריך וטוב לך שעיקר מציאותך הוא למען קנות האושר והטוב הנצחי והעוה"ז אינו רק טפל ע"כ לא יושג לך בנקל. וז"ש שדות אומרים ממה שאנו רואים כמה מהטורח צריך האדם לעמול ולעבוד בשדה עד שישיג מזונו בזה אומרים לנו ומורים אותנו לדעת שלא בשביל עוה"ז נוצרנו רק ה' בחכמה יסד ארץ כלומר בעבור החכמה והשלימות הנצחי יסד ארץ ומלואה וכנ"ל. וז"ש בשעה שאמר הקב"ה לאדה"ר וקוץ ודרדר תצמיח לך הבין שגם הוא יהי' לו די סיפוקו בקוץ ודרדר וימצא מזונו בלי עמל ויגיע זלגו עיניו דמעות אני וחמור נאכל באבוס אחד באשר שכמוהו כחמור מוצאים מחסורי גופם בלי עמל פן ח"ו אין לו תכלית מעולה יותר על העוה"ז כמו החמור עד שא"ל הקב"ה בזעת אפך תאכל לחם שלא ישיג לחם מזונו כ"א בעמל ובזעת אפים והבין מזה שאין תכליתו העוה"ז רק אל מקומו הנצחי שואף זורח הוא שם בעוה"ב אז נתקררה דעתו. והנה איתא במשנה דאבות ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שע"כ אתה חי וע"כ אתה מת וע"ב אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ושמעתי לפרש כמדומני מפ"ק אדמו"ר הגאון בעל כ"ס זלה"ה הכ"מ כי אנו רואים התינוק בהולדו הוא צועק ובוכה והוא מפני שקשה וצר לו בואו בעוה"ז עמק הבכא וכן במות האדם נפשו עליו תאבל כי קשה עליו פרידתו מעוה"ז. וקשה ממ"נ אם קשה עליו בואו לעוה"ז למה יאבל ויצטער בהפרדו ואם קשה עליו פרידתו למה בוכה בהולדו אלא שהאמת בזה טוב שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ע"כ בהולדו צר לו להולד מפני הסכנות המרחפות בעוה"ז וירא לנפשו פן יחטא ואשם וכן במותו אחר שכבר לכלך נפשו בזוהמת חטאיו אז ירא מיום המיתה כי יצטרך לתת דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה וז"ש המשנה אל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שאומר אין דין וחשבון בשאול כאשר לקברות יובל ינוח בשלום ז"א שהרי אתה רואה שבע"כ אתה נולד וחי שלא ברצונך ובכ"ז וע"כ אתה מת שלא ברצונך והמה דברים סותרים אע"כ מוכח מזה שאתה עתיד ליתן דין וחשבון וכנ"ל ודפח"ח. וי"ל שלכן נאמר לאשה אחר החטא בעצב תלדי בנים כי קודם החטא שלא הי האדם עדיין עלול לחטוא הי' טוב לו שנברא ע"כ לא הי' צער לידה אבל לאחר החטא שאז טוב לו שלא נברא ע"כ הוא נולד בעצב ובצער מפני שאין רצונו לצאת ולהולד