לוח ארז חלק א רי

משמחי לב העושה אותם ואינו ראוי אז לקבל שכר כי כבר יקבל שכרו בעשיית המצוה עצמה כי נחת רוח לפני העושה מצוה ויבין לאשורה כי היא מחכימת ומאירת ענים כמ"ש שכר מצוה מצוה אבל אע"פ שאין אדם הבא לכלל הבנה דעת והשכל ראוי לשכר מצד הדין מ"מ ה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים ויתן לו ברוב חסדו שכרו משלם וז"ש מתחלה בעת שמתחיל האדם לילך בדרך הקודש בטרם יבין טעמי המצות כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי בעת ההוא ראוי ויאות לו תשלומי שכר עבור מעשהו שעושה רק לעשות רצון קונו אבל לבסוף אחרי שכבר הורגל ולמוד להתהלך באורח מישרים ועשיית המצות בפועל כבר האיר לו אור לישרים לראות כי ישרים דרכי ה' אז כבר לא יוכל לבקש שכרו ע"פ הדין רק בתורת חסד וחנינה וז"ש משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב כי ליודעים חין ערך טעמי התורה והמצוה להם אין להם אלא משיכת חסד אבל לישרי לב הם ההולכים נכוחות בלי ידיעה להבין ולהשכיל להם יאות השכר ע"פ הצדק והדין וזה כוונת מקרא קודש והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך יאמר שבעקב וסוף הימים באשר תרגלתם בשמירת ועשיית המצות אז ידעתי גם ידעתי שגם תשמעו ותבינו אותם על בוריין עד שכולן יהי' בעיניכם משפטים צדיקים מאירות עינים ומשיבות נפש והוא ע"י ושמרתם ועשיתם אותם עי"כ תשכילו את כל אשר תעשון כנ"ל וכיון שכן כל הטובות שיעשה ה' עמכם לא יהי' רק בתורת חסד לפנים משוה"ד וז"ש ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד. ואחרי כי כן הי' לכאורה מקום לומר שטוב יותר שלא ילמוד האדם להתחקות על שרשי טעמי מצות ולעמוד על סודן ויהי' שכר פעולתו יותר גדול באם עושה רק לקיים רצון קונו ותהי' עבודתו עבודה תמה וברה רק לשם שמים. אבל אם ילמוד וידע טעמי המצות ולא יקשה לו לקיימם אז לא יקרא עוד בשם עבודה כמ"ש בפתח דברינו שעבודה נקראת רק עבודה קשה אבל לפמ"ש שגם עבודה החשובה במעלה ובמדרגה אף שאינה קשה בעצם מ"מ גם היא עבודה תקרא כמו עבודת המזבח ע"כ בודאי טוב יותר ללמוד ולהבין ומה שמפסיד עי"ז שלא יקשה עוד בעיניו לקיים את כל דברי התורה אחרי שידע טעמם וסיבתם יצא בשכרו שמרויח שעבודתו תהי' למעלה במדרגה גבוהה כי יפיח רוח חיים רוח חכמה ודעת בעשייתו את המצות וז"כ המדרש ולעבדו זה תלמוד שלא תאמר אם תלמוד ונפקחו עיניך לראות את החיים ואת הטוב במצות התורה לא יקרא עוד בשם עבודה כ"א בכ"ז עבודה תמה ושלימה תהי' ע"י מעלתה כמו שעבודת מזבח קרוי' עבודה כן תלמוד קרוי עבודה. והוסיף לומר או אינו אלא עבודה ממש שלא תאמר שקיום המצות צריך להיות עבודה ממש כמשמעו עבודה קשה על האדם וזה אינו רק אם לא ילמוד. ע"ז מייתי ראי' מויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר הלא לא היתה לאדה"ר בג"ע עבודת הגוף כי ויצמח אלקים הכל מעצמו בלי עבודת האדם כמ"ש המפ' שם ובע"כ כוונת העבודה היתה ברוחניות כמ"ש במדרש שם. והנה הקב"ה כשצוה למרע"ה על מעשה המשכן רמז לו כל סודותיו הצפונים ונעלמים גבוה מעל גבוה אבל לישראל לא אמר רק הנגלה לעין כל כמ"ש וידבר ה' אל משה לאמור. ופי' שדיבור הוא לשון הרחבת דברים ואל משה דיבר ה' בהרחבה כל הסודות והרמזים אבל לא דיבר אל ישראל רק הדברים הנגלים ולא סודות הצפונים בהם ובכ"ז ישראל מעצמם כוונו מדעתם ועשו את המשכן וכליו ככל רמזיו וסודותיו כי רוה"ק הופיע עליהם ממרום כאלו בצל אל היו ועשו הם כאשר צוה ה' את משה. ולפ"ז מיושבים כל הדקדוקים שהעירנו עליהם וזהו המשך המקראות. ככל אשר צוה ה' את משה בכל רמזיו וסודיו אף שהוא לא צוה אליהם לעשות