לוח ארז חלק א רט

דאהרן. וז"ש וחשב אפודתו אשר עליו חשיבות ויקר ערך בגדי הכהונה לא מעצמם הם אלא ממנו הוא כמעשהו כאשר יערוך אותו הכהן ע"י מעשיו הטובים והישרים כן יהי' להם יקר וערך אבל אם לא יעריך ויכבד אותם ע"י מעשיו אז גם ערך הבגדים שלו חדל ונבזה

ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה. יש לדקדק דפתח בעבודה וסיים במלאכה ועוד דלא קאמר מתחלה וירא משה כי ככל אשר צוה ה' וגו' כן עשו בנ"י את כל העבודה עד לבסוף וירא את המלאכה ועוד דמתחלה אמר ככל אשר צוה ה' את משה אצל עבודה וגבי מלאכה לא אמר אלא ככל אשר צוה ה' ולא אמר אל משה ועוד יל"ד וכי בשביל שקיימו פקודת ה' צריך לברכם הלא מצווים ועומדים וכי אם ראה מ"ר ישראל מקיימים מצות ה' בכל פעם בירך אותם והנראה בזה בהקדם לפרש מדרש ילקוט וספרי פ' עקב וז"ל ולעבדו בכל לבבכם זה תלמוד אתה אומר תלמוד או אינו אלא עבודה ממש הרי הוא אומר ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר אלא עבודה זה תלמיד וכשם שעבודת מזבח קרוי עבודה אף תלמוד קרוי עבודה כי המפרשים כתבו במשנה דאל תהיו כעבדים המשמשין וכו' שהחילוק בין מלאכה לעבודה הוא שעבודה נקראת עבודה קשה ואחרי ראינו שגם עבודת מזבח נקראת עבודה אף שאיננה קשה בעצם מ"מ עבודה חשובה במעלה נקראת ג"כ עבודה והנה במס' ר"ה רבא רמי כתיב כי לך ה' החסר וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו אלא בתחלה כי אתה תשלם ולבסוף לך ה' החסד וחוץ לדרכינו אמרתי עפמ"ש גדול העצה ורב העלילי' אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו כי אם אדם עושה דבר טוב ומועיל וילך בדרכי ה' לשמור פקודיו פי שנים ברוחו הא' שעוסק בהשלמת עצמו וגומל נפשו איש חסד ולזה עיקר כוונת העובד ה' אבל עוד נצמח מזה פרי צדיק עץ החיים שגם אחרים ילמדו ממנו לעשות כמעשהו והוא מזכה את הרבים לילך בארחותיו והש"י בחסדו לא לבד שמשלם לאיש כמפעלו וגמול ידו יעשה לו על אשר עסק בהשלמת עצמו כ"א גם הפרי הטוב אשר נצמח על ידו שגם אחרים נתעוררו על ידו גם עבור זה אין הקב"ה מקפח שכרו. וזהו לתת לאיש לא לבד כדרכיו יכונו אשר עליהם כוון כ"א גם כפרי מעלליו מה שמעשהו עשה פרי טוב המשמח אלקים ע"י אנשים אחרים שלמדו ממנו לעשות כמוהו והנה מה שעושה האדם בתחלה בכוונה להשלים א"ע ע"ז ראוי הוא ליטול שכרו מן הדין כי שכיר הוא בא בשכרו אבל מה שנצמח מפעולותיו לסוף להשלמת אחרים שצדיק בארץ ישולם גם עבור זה אין זה כ"א מתנת חסד וז"ש בתחלה היינו מה שעשה עבור עצמו תשלם לאיש יאות לו התשלומין אבל לבסוף מה שנולד ממעשיהם של צדיקים מעש"ט של אחרים זהו רק חסד. ולדרכנו יאמר כי לקיים פקודי התורה אשר ע"פ הרוב לא ידענו טעמם ונימוקם הוא קשה על האדם לעשות דבר אשר סיבתו נעלם ממנו והוא לא ידע ואם בכ"ז אף שאין שכלו גוזר ומקיים את המצות לא ימנע לעשות את כל אשר צוהו ה' ע"ז ראוי לקבל שכר ע"פ הדין כי לפום צערא אגרא. אבל באמת נאמר שכל טוב לכל עושיהם שלאחר שהורגל בעשיית המצות ה' יערה עליו רוח מבינתו להבין ולדעת על מה אדניהם הטבעו כמ"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון שלאחר שתעשו בפועל את המצות אז ניתן לכם השכל ממרומים להבין ולהשכיל כי מתוק מדבש ונופת צופים כל דברי ה' ואחרי שגם השכל מסכים עם פקודי ה' אז שמחה לצדיק עשות משפט אחרי רואו כי פקודי ה' ישרים הם למוצאיהם אז