לוח ארז חלק א רו

שנאמר ונאכל גדיש. והנה בארבע עמודי בית ישראל נתקיים מקרא זה כי אש יצאה מאת ה' הבערה לחלק ואכלה גדיש המה הגאונים דק"ק חוסט ווירצבורג כי המה הי' מלא וגדיש בש"ס ופוסקים ונדמו לתבואה אחר הקציר שכבר נעשה גדיש ולא הי' להם צורך לגדל עוד על שדי התורה כי כבר גדלו והצליחו והבשילו פרים לגמרי ויש ביניהם גדולים הדומים לקמה והיא התבואה טרם הגיע הקציר שהוא כמעט מבושל לגמרי ויש ביניהם שדומים לשדה שנקטפו באבם ועדיין לא יצא זרעם לצדקה ועל כולם יש לנו לבכות ולקונן כמאמר דהע"ה לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם ירבו עצבותם אחר מהרו היינו הקדושים האלו ואדירי התורה ארזי לבנון האלה אשר בארץ המה המה הרבו לנו עצב ויגון אחר מהרו יען כי מהרו לילך מאתנו ועזבו אותנו לאנחות והנה בימים הקדמונים שהיו כמה צדיקים וגאונים בעולם ולא היתה קרי' אשר לא הי' בה כו"כ צדיקים בכ"ז כשנעדר א' מהם ושבק חיים לכל חי היתה קינה ויללה בכל תפוצות ישראל ובזה"ז שהת"ח המה מעט מזער זעיר שם ונער קטן יכתבם א"כ בוודאי הי' לנו לקונן ולצער על העדרם ובכ"ז נהפוך הוא כי הצדיק אבד ואין איש שם על לב והסיבה לזה כי בימים הראשונים כל תפארתנו וכבודינו הי' התורה והיראה ובהלקח מאתנו נושאי התורה אמרנו וענינו נפלה עטרת ראשינו משא"כ עתה אין תפארתנו על דרך התורה כ"א תפארת אדם הוא בדברים הארציים מי שיש לו עשירות שדות וכרמים ביותר הוא המכובד ע"כ לא יחושו אם נפטר ת"ח גדול בתורה ובצדקות אחרי שאין זו תפארתנו בעוה"ר ולזה רמז המקונן ע"ה איכה יעיב באפו את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו כלומר איך כסו פנינו בענן הסכלות עדי אין אנו רואים להבדיל בין הכבוד האמיתי והמדומה כי בהיות בימי קדם הי' תפארת ישראל בדברים שמימיים עתה אין אנו מתפארים בדברים שמימיים במי שהוא צדיק ות"ח יותר לומר עליו ישראל אשר בו נתפאר כ"א רק בדברים ארציים כנ"ל. וזהו איכה יעיב באפו שעב ענן וחשך עלטה לוטה על בני בת ציון עד לא תוכל לראות ע"י הענן העב הזה להבדיל בין האמת והכוזב השליך משמים ארץ תפארת ישראל התפארת והכבוד לישראל אשר הי' מתחלה בדברים שמימיים ועתה הורד לארץ לדברים ארציים כבודינו ולא זכר ישראל כי רק הדברים השמימיים התורה והיראה המה היו הדום רגליו אשר עליו מצא ישראל מקום מנוח להתקומם ביום אפו ביום אשר ישראל למרמס לעמים הי' שלא הדברים הארציים העשירות וכדומה העמידו את ישראל שלא ישקע בטיט היון כ"א רק תורה ויראה הם שעמדו להם והנה זאת נחמתנו בעונינו אם מיתת הצדיקים האלו עושה רושם בקרבנו לשוב בתשובה ולהוקיר את ערך התוה"ק אז בזה ישלם המבעיר את הבעירה אחרי שאנו בעונינו הצתנו אש בארזים האלו עלינו לשלם בתשובה ואז מיתתם לא היתה לרעה כי לצדיקים לא נגרע חלקם ויקר בעינם המות כמ"ש בפ' משפטים ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו ויחזו את האלקים כי מיתת הצדיקים להם בעצמם רק לטובה ולנו החיים אם על ידם נתעורר לשוב עי"ז גם הוא לטובה ע"כ אמר ותחת רגליו היינו אם הש"י דורך ברגליו עלינו עד שאנו מרגישים מכת ידו הגדולה והוא בלקחו אדונינו מעל ראשינו כל כוונת הש"י הוא שעי"ז נתעורר לטהר א"ע כלבנת הספיר וכעצם השמים לטהר כי להם אל אצילי בני ישראל וגדוליהם לא שלח ידו שהמיתה יהי' להם לרעה ח"ו כי אדרבה ויחזו את האלקים עתה הם קרובים לאלקים לחזות בנועמו וע"כ טעה המן ימ"ש בחשבו שחודש אדר בשביל שמת בו מ"ר הוא מוכן לפורענות ח"ו אבל באמת לא כן הוא כנ"ל שלצדיקים המתים הוא לטובתם והנשארים בחיים