לוח ארז חלק א קצב

סופר ובספרו כ"ס פ' ברכה. ונ"ל עפמ"ש אחרי ה' אלקיכם תלכו הדבק במדותיו מה הוא קובר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים כי אז"ל גדולה ג"ח יותר מן הצדקה שהצדקה בממונו וג"ח בין בגופו בין בממונו ראינו מזה כי בני ח"ק דגמ"ח לא יסתפקו בזה אם יתנו סכום קצוב מחה"ש לשנה כי אז רק צדקה תקרא אבל לשתהא ראוי להקרא בשם הנאה ח"ק דגמילות חסדים אז בין בגופו בין בממונו צריך לקיים פקידתה לפקוד ולבקר את החולה ולילך להלויית מת ב"מ בגופם לא כמנהג הגרוע שמעמידים אדם אחר שכיר בא בשכרו במקומם אם יפול עליהם הגורל לשמור וללוות והטעם כי אותות האהבה אשר מראים לאדם אם בעצמם הולכים לבקרו בחליו וללוות אל בית עולמו זה א"א ע"י ממון שממנים אחר במקומם רק אם בעצמם יעשו ויראו אותות האחוה לרעיהם המוטל על ערש דוי זה יחשב יחשב לג"ח העיקרי. ואפשר להמליץ ע"ז דברי ד"ה אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו כלומר אח אותיות האחוה זה לא יכול לפדות אם יתן כסף תמורתו. ועפ"ז י"ל המסורה והובא בבעה"ט פ' קרח אך פדה תפדה בכור האדם אח לא פדה יפדה כי לפמ"ש בגמ"ח צריך דוקא בגופו ולא מועיל נתינת ממון ופי' עפ"ז פסוק בפ' תצוה ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם כי כשאנו מוכיחים למה אין אתם מקיימים מצות ג"ח בגופכם ואתם נותנים ממון כופר נפשכם ישיבו לנו הלא הכהנים והמורים גם הם לא יעסקו בג"ח בגופם שהרי הכהנים אף אינם רשאים לטמא למתים וגם הת"ח רוב פעמים אין מתעסקים במצוה זו א"כ גם לנו די אם נתן כסף כופר נפשנו אבל באמת בכהנים נאמר במדרש ר"פ אמור יראת ה' טהורה עומדת לעד בשביל שירא אהרן זכה שתאמר פרשה זו לבניו ופי' המפרשים כי ההתעסק במתים יועיל שהחי יתן אל לבו לירא את ה' אבל הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו בלאו הכי ואינם צריכים להתעסק בג"ח בגופם וז"ש ונשא אהרן הוא הכהן הגדול אשר גם הוא לא יעסוק בג"ח של אמת שעושים עם המתים הוא יש לו לישא על שכמו עון הקדשים מה שחוטאים בני ישראל אשר יקדישו רק לכל מתנותיהם וסוברים שכבר יצאו בזה ידי חובתן. והנה בבכור המצוה להיפך שצריך דוקא לפדותו בכסף ואם יאמר אדם אקדיש בני בכורי לה' כשמואל ולא אפדנו לא קיים המצוה כי גזרת הכתוב הוא דוקא לפדותו בכסף וזה בא למעט בתיבת אך אך בכור אדם תפדה לאפוקי מצות ג"ח לא סגי פדיון כסף רק צריך לעסוק דוקא בגופו וע"ז מייתי המסורה אידך קרא אח לא פדה יפדה שפירושו כנ"ל ויש להמליץ ע"ז מאמר המדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים כלומר ע"כ כפר לעמך ישראל אלו החיים גם לזה צריכין אנו להתפלל שיכפר לנו אשר פדית אלו המתים בשביל שהמצות שאנו צריכים לקיים בגופנו בהמתים היינו פודים אותן בממון וזה לעון יחשב וז"ש הדבק בדרכיו מה הוא קובר מתים בעצמו ובכבודו ולא ע"י שליח שנאמר ויקבור אותו בגיא ולא ידע איש את קבורתו כמו כן אתם תדבקו בו ובעצמכם תעשו המצוה הנכבדה הלזו. ואמנם במצות קבורה בודאי יש עוד טעם שיעשה בעצמו עפמ"ש במק"א כי הכבוד שעושין למת הוא מורה שאנו מאמינים בתחיית המתים כ"א היינו חושבים ח"ו את המת כאבן דומם אשר אין עוד תקותו לחיות למה לנו לכבד אותו אבל אחרי ידענו כי מתים יחי' אל ויוולד מחדש באור החיים ע"כ אנו מכבדים אותו. ועיי' לעיל פ' חיי שרה בפ' גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עיי"ש ע"כ רק אם אנו בעצמינו מלוים את המת אנו מורים ע"ז שאנו מאמינים בתחה"מ וזהו הרבותא שסיפר הפ' במשה אף שלא ידע איש את מקום קבורתו ולא היו מלוים אותו ולא הי' להם במותו הוראה על תחה"מ בכ"ז לא ידע איש את קבורתו שנקבר ומת כ"א יודעים היו שחי' יחי'. והנה