לוח ארז חלק א קפט

התאזר בעשרה לבושים הכוונה כי הש"י פעם לובש בגדי צדקה לרחם ופעם בגדי נקם להתנקם מאויביו. והנה האזור הוא עשוי להחזיק מלבושים שונים שלא יפלו למטה כמו כן אומה הישראלית צריכה להדבק בהקב"ה ולהלך בדרכיו כנ"ל פעם לתפוס במדת רחמנות ופעם להיפך וז"ש כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כנ"ל כן הדבקתי בי בית ישראל על האופן הנזכר

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. במדרש הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כשא"ל הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן הרע לו א"ל הקב"ה התורה שלי היתה ונתתי' לך. הכוונה י"ל עפמ"ש במדרש פ' ויחי ביעקב כתיב ויעברו ימי בכיתו ובמ"ר כתיב ויתמו ימי בכי ביעקב ע"י שהי' לו בוכים כתיב ויעברו במשה שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו והוא תמוה וכי על מ"ר לא היו בוכים אבל הכוונה עפמ"ש וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע כוונת דרשתם כי באמת אע"פ שמרע"ה מת מ"מ עודנו חי עומד בתוכנו כי תורתו אשר צוה לנו מורשה קהלת יעקב היא עומדת בתוכנו אף לאחר מיתתו ואדרבה אני אומר לאחר מיתת מרע"ה אז נתחזקה התורה בתוכנו לירושת עולם כי כ"ז שהי' עוד בחיים חיותו וישראל החזיקו בתורת ה' לא נודע הסיבה אם היתה מפני שתורת ה' תמימה ומתוקה מדבש ע"כ אחזו בה ולא הרפו ממנה או ח"ו התורה בעצמה אין בה שלימות כ"כ רק שישראל קבלו אותה בשביל שמשה צוה להם להחזיק בה והם לא יכלו לעמוד כנגדו ולמאן בו אחרי שהרבה להטיב להם ולא יכלו להיות כפוי טובה למרות בדברו או בשביל גודל כחו של משה שהטעים להם הדברים וא"כ בחיי משה רבינו לא נודע עדיין יקרת ערך התוה"ק אבל אחרי מות משה שלא יבושו ולא יכלמו עוד מפניו למאן בדבריו ולמאס בתורתו ובכ"ז עודם מחזיקים בתומתם בתורת אל חי מזה נתברר במופת חותך שהתורה בעצמה היא מקור מים חיים נוזלים מן האמת והצדק והנה באמת הי' כן שגם אחרי מות משה כבר הי' כאן יהושע תלמידו יושב ודורש כמשה מפי הגבורה. וא"כ י"ל שמרע"ה אשר כל תכלית חיותו הי' שיקבלו ישראל את התורה גם לזרעם אחריהם זאת התכלית השיג בשלימותו רק לאחר מיתתו כי בעודו בחיים לא ידע אם ישראל מכירים ערך התורה כנ"ל או אם מחזיקים בה רק לכבודו כאמור והנה להשיג תכלית החיים הוא החיות האמיתי. ולפ"ז י"ל שמרע"ה חי באמת לאחר מיתתו כי אז השיג את מאויי חייו וז"ש וזרח השמש ובא השמש ר"ל רק אז זרחה שמשו של מרע"ה בתקפה וגבורתה בעת ביאתה ושקיעתה כנ"ל כי רק אז נגלה למפרע בי תורתו תורת אמת וע"ז אחז"ל הטעם כי עד שלא שקעה שמשו של מ"ר וכו'. ולזה הטעם בכו ביעקב עד לאין הפוגות כי האבות אף שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה אבל אז עוד לא היתה התורה כהפקר לכל רק ליחידי סגולה ע"כ נצטערו מאוד על מיתתו כי יראו לנפשם שבמיתת השלם תאבד גם תורתו ע"כ לא כתיב ויתמו ימי בכיתו רק ויעברו משא"כ במרע"ה כבר הנחיל לנו אש דת אל ולא הי' לדור ההוא לדאג על אבדן תורת ה' רק בכו על העדרו לבד ע"כ כתיב ויתמו כי לא הי' הצער על העדרו גדול כ"כ אחרי שתורתו נשארה. וזהו המשך הפסוקים ויבכו בנ"י את משה בערבות מואב שלשים יום ואח"כ ויתמו ימי בכי אבל משה ונתן הכתוב הטעם לזה ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ר"ל ע"כ תמו ימי בכיתו בשביל שהניח אחריו ברכה יהושע תלמידו שהקים עולה של תורה. ובזה י"ל מאמרם ז"ל במגילה כיון שנפל הפור על ירח אדר שמח המן הרשע שמחה גדולה אמר הוא חודש שמת בו משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה. וכבר תמהו במאמר זה חדא למה ידע המן דוקא ממיתתו ולא מלידתו ותו דאיפכא הו"ל שבז'