לוח ארז חלק א קפח

תופר מחשבות ערומים הצוררים בנכליהם ע"כ נהגו כל ישראל להיות במקומות מושבותיהם חברה קדושה כי ע"י החברותא שכולם שוים ליתן מדי שנה בשנה מנה הקצוב העשיר לא ירבה עי"כ מתחזק האחדות ואדרבה העני מרבה שהוא עוסק בגמ"ח בגופו. והטעם שהקב"ה עשה כן שישראל יהיו תמיד נרדפים בשביל התורה הוא שעי"כ יקיימו אותה תמיד וי"ל מה שנאמר ס"פ משפטים ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם ברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה וגו' ויראו את אלקי ישראל ותחת רגלו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר כי נאמר והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם כי בימים הקדמונים ימי חושך ואפלה לישראל אשר נשפך דמם כמים על התורה הי' הדם לאות על הבתים אשר דרים שם ישראל. וז"ש הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על הדברים האלה ר"ל בשביל התורה הרבה דמים יהי' נשפכים והטעם לזה ותחת רגליו ע"כ ישראל נתונים למרמס תחת כפות רגלי כמעשה לבנת הספיר כמו שהאבן יקרה רק ע"י שיולטש יוסיף להזהיר כ"כ ישראל וכמו עצם השמים לטוהר אם רוח עברה בו יוסיף להצהיר כ"כ ישראל אם רוח סערת הצרות עברו על ראשיהם כן הוסיפו טהרה וזהירות. והנה השמן כ"ז שכותשין אותו יתדבקו רגביו זל"ז והי' לאחדים כ"כ ישראל כ"ז שהיו בצער התדבקו זל"ז והי' אחדות ביניהם וזה הי' הצלתם וז"ש ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ר"ל ע"י הכתיתה יהיו לאחדים ויאירו ביותר ועי"כ להעלות נר תמיד לא תשכח התורה מפינו ומפי זרענו

במדרש אמר מ"ר לפני הקב"ה מכל האומות שיש לך אין אתה מצוני אלא על ישראל א"ל מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי בי בית ישראל נ"ל כוונת המקרא ע"פ מאמרם ז"ל הדבק בדרכיו מה הוא רחום. ר"ל לא שנהי' רחמנים מפני רכות לב רק כמו הקב"ה שאף שהוא רחמן מ"מ בעת שהשעה צריכה הוא קנא ונוקם כ"כ נלך אנו בדרכיו לרחם על מי שהוא ראוי לרחמנות ולהתאכזר על הרשעים כמ"ש כשמת מרע"ה אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כלומר שהוא עשה צדקה וטובה עם ישראל כמו הש"י לא לבד בשביל טבעו הרך כי הלא ראינו שעשה ג"כ משפטים ודינים כשהשעה צריכה לכך. וז"ש במדרש משה איש האלקים מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלקים ר"ל בעניינים ארציים למטה הי' איש רחמן אבל בעניינים הנוגעים לרומו של עולם למעלה אז הי' אלקים דיין ושופט. וז"ש גומל נפשי איש חסד ועוכר שארו אכזרי ר"ל המבחן לאיש חסד שלא לבד בשביל גופו ורכות טבעו הוא עושה כ"א להשלים נפשו הוא גומל חסדים אם הוא ג"כ עוכר שארו אכזרי שלעת הצורך הוא עוכר ודן במשפט אף אם הנשפט הוא שאר בשרו וקרובו מ"מ מתאכזר עליו. וז"ש ויהי דוד עושה צדקה ומשפט בכל עת כי העושה צדקה לבד י"ל שעושה מפני רכות טבעו לא לש"ש אבל דהע"ה הי' עושה ג"כ משפט ודין ולפי העת והזמן כלכל דבריו. וזהו שנאמר במלחמת עמלק בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק ופרש"י שיודעים לבטל את הכשפים כי לא יבחר בעלי זרוע שאין להם לב רב ובטבעם להתאכזר כ"א אדרבה יבחר לו אנשים שיש להם הרגש אנושיות ורחמנות ובכ"ז למען צווי הש"י הם מבטלים את הכשפים שכישף עמלק להטביע מדת רחמנות בהלוחמים כנגדו. וז"ש חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כלומר שאין חילוק לו בין אם יברך אוהביו או יקלל שונאיו כי לא יתפעל כלל מפני טבעו רק עושה הכל לפי הצדק ויושר המשפט והנה בילקוט תהלים צ"ב איתא י' לבושים יש לו להקב"ה וחשיב התם ואלבש בגדי נקם וגם וילבש צדקה כשריון. וגם בפיוט ר"ה נאמר מלך