לוח ארז חלק א קעט

אשר תאוה נפשו כמו כן המשפטים כפלים לתושי' להם. הא' שהם טובים ונכוחים בעצמם והוא מעלת הדבש והב' שנוכל להשיג על ידיהם מעלות ומדות טובות ונכבדות והוא מעלת הזהב וסיים גם עבדך נזהר בהם והוא מלשון זוהר וניצוץ כלומר ע"י המשפטים נעשה האדם צח ומאיר במדות תרומיות וגם נוכל ללמוד מהם לקיים כל התורה כולה ע"כ פתח כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו' ראיתי מרמזים אם האדם נעשה עבד למקנה וקנין הוא פרנסתו ועבודתו בכ"ז רק שש שנים יעבוד הם ששת ימי המעשה אבל ובשביעית הוא שבת קודש יצא לחפשי ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני אני אוהב את מלאכתי שהוא אדוני וגם צריך אני לפרנס את אשתי ובני ומוכרח לעבוד גם בש"ק ח"ו לא טוב עשה בעמיו כי חלילה שהפרנסה תרחיק את האדם מעבודת בוראו ית' אדרבה והגישו אדוניו אל האלקים היא צריכה עוד לקרבו אל עבודת הבורא ית"ש ע"כ ראיתי וז"כ המדרש ואלה מוסיף על הראשונים כלומר המשפטים ילמדו אותנו להחזיק במצות הראשונים וי"ל בזה משאחז"ל שבת ודינין במרה נצטוו הכוונה כי ע"כ נתן לנו הש"י את המשפטים אף שלכאורה שכל אדם הי' ג"כ יכול לשפוט בדיני ממונות אלא כדי שעי"כ יוכלו גם מסחרינו ועסקינו בעניני גשמיות להיות ג"כ קודש לה' והנה מי שמשמר את השבת עי"כ גם עסקו ופעולתו כל ימי החול קודש לה' ע"כ שנים אלה דינין ושבת שייכי להדדי. וי"ל ג"כ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם נגד אוה"ע המתקוממים על תוה"ק ומדברים דברים אשר לא כן נגד חוקי' ומשפטי' אבל אם רואים את המשפטים שהם מזהירים ומאירים באור חכמתם עי"כ ידעו ויבינו דרכי ה' כי ישרים הם וע"ז נאמר ג"כ בפרשתנו ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד כי בימים הראשונים הטובים מאלה הי' כן כי רובם ככל ישראל עבדו את ה' בלב ונפש ורק המועטים זכו לשני שלחנות ע"כ נתקיים ועבדתם את ה' אלקיכם בלשון רבים אבל וברך וגו' הי' רק לאיזה יחידים ועי"כ לא היו כ"כ אפקורסים כי לא שמנו ובעטו כי יש ב' מיני מחלות מחלה חיצונית והם שונאי אוה"ע אבל גם הם לא ישנאו אותנו אם יראו שאנו מסתפקים במיעוט ואיננו מבקשים לעשות כ"כ לוקסוס יותר מהם אבל עתה שתמלא הארץ אותם כדאיתא במדרש שנתמלאו מהם כל טיאטראות עי"כ ויקוצו מפני ב"י ויש מחלה פנימית היא האפקורסית והיא ג"כ מרוב טובה באה אבל עי"כ שבירך לחמך ומימיך ואתה מסתפק במיעוט מחלה חיצונית מאוה"ע לא יהי' כנ"ל אבל גם מחלה פנימית היא המחלה מקרבך גם אותה יסיר הש"י וזהו והסירותי מחלה מקרבך. והיום הזה אחרי שהש"י בירך לחמכם ומימיכם בלשון רבים שב"ה גדול ועצום עם ישראל כן ירבו וכן יפרוצו הי' לכל הפחות החוב עלינו שנקיים ג"כ ועבדתם את ה' אלקיכם בלשון רבים ועי"כ לא לבד שאויבינו החיצונים לא יעמדו עוד לנגדנו כ"א גם והסירותי מחלה מקרבך כנ"ל

אם כסף תלוה את עמי וגו' לא תהי' לו כנושה במדרש הה"ד מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו הכוונה כי הכתוב מזהיר אותנו בכאן שבל יעלה על דעתנו אם אנו מלוים לאיש מך מערכנו שאנו הם המלוים ונוכל לנגשו ולהכניעו כלוה אצל המלוה אינו כן לא לנו הכסף והפז אשר אנו מלוים לו די מחסורו כ"א ממך הכל ומידך נתנו לך וא"ת כי בסתמא מי שנתן לו הש"י עושר ונכסים הוא שכר מצותיו וא"כ הממון שלו הוא שבא לו בשכר טורח מצות ומע"ט שעשה ויכול לעשות בממונו מה שחפץ אינו כן כי הש"י אינו משלם גמול לצדיקים בעוה"ז והממון שנותן לחונן דלים אינו נותן לו במוחלט בשכר מצותיו כי שכר מצוה