לוח ארז חלק א קעה

באו כל ההרים ואמרו עלי יתן הקב"ה את התורה אמר הקב"ה כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני ואמרו במס' סוטה לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהניח הקב"ה את כל ההרים הרמים ולא בחר אלא בסיני והטעם מפני שהוא לא זחה דעתו והי' עניו וסבור שאיננו ראוי שתשרה עליו שכינה ע"כ הגביהו הקב"ה. וז"ש דהע"ה בתהלים ס"ח למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלקים כשבתו כלומר לא תפסידו לכם בריצוד וריקוד שלכם הלא ההר סיני חמד אלקים בשביל שבתו ונוחו על מקומו בשלום ולא בא לרוץ כשאר ההרים לומר עלי יתן הש"י את התורה ע"כ לשבתו בשביל שבתו חמדו אלקים שאין השכינה שורה אלא על עניו וכ"ת הלא ראינו שבלעם הרשע הי' גדל דעה כמ"ש עין גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע ואעפ"כ ותהי עליו רוח אלקים אבל באמת לא הי' הענין מתמיד אצלו רק ויקר אלקים אל בלעם במקרה לפרקים זה הי' יכול להיות אף בגדל דעה כבלעם אבל שתשרה השכינה בתמידות בלי הפסק צריך שיהי' עניו. וזה שסיים דהע"ה הטעם שבחר ה' בסיני למושב לו בשביל ענוותו הוא כי אף ה' ישכון לנצח עליו לא כעל בלעם שלא נחה עליו רוח ה' רק לפי שעה ע"כ צריך להיות עניו המורם מזה שע"י שראינו שהקב"ה הניח ההרים הגבוהים והשרה שכינתו בסיני הנמוך אנו למדין ענותנותו של הקב"ה ולפי"ז למה נעבוד אלילים ח"ו ונאמר שאין כבודו ית' להשגיח בעצמו בשפלים הלא ראינו כי ידבר אלקים מהר סיני מהנמוך שבהרים וז"ש אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם בסיני ע"כ לא תעשון אתי אלהי כסף כי כמו כן הקב"ה ברוב ענותנותו משפילי לראות ולהשגיח בנו: משפטים

במדרש למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח לומר לך שתושיב סנהדרין אצל מזבח. י"ל עפמ"ש לעיל סוף פ' יתרו לפרש מאמר המשורר שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד לשם ולתפארת ולתהלה כי לכאורה מה שהש"י בעצמו ובכבודו משגיח עלינו יחשב פחיתות כבוד ח"ו לערכו הרם והנשא אמנם לאשר אנחנו בנ"י מקדישים כל מעשינו לה' וגם הדברים הגופניים כמאכל ומשתה ועונג אנו מעלים לשמו ית' ע"כ ראוי שהוא ית' ישגיח עלינו. והנה בשבת הוא שמור לשבות ממלאכה וגם זכור את יום השבת לזוכרו על היין שגם ההתענג במשתה היין יהי' לקדשו וזהו שמור וזכור בדבור אחד כמו השמירה והשביתה ממלאכה הוא לש"ש כן יהי' הזכירה שאנחנו מקדשים גם הנאותינו הגופניות לש"ש עי"ז מה שה' אחד ושמו אחד שהוא לבדו משגיח עלינו ביחוד אינו נחשב לפחיתות כבוד רק לשם ולתפארת ולתהלה עיי"ש. ועד"ז פירשתי מארז"ל בפ"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הדינים וההלכות הם בעניינים הגשמיים דיני שור ובור וכדומה וע"י שהוא דן אותם לאמיתה של תורה הוא מקדיש גם דברי גשמיות קודש לה' ועושה מגשמיות רוחניות ע"כ הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית כי הש"י ברא הנמצאים הגשמיים כאשר הם לפנינו והדיין ע"י שדן דין אמת והוראתו בקדושה הוא עושה מגשמיות רוחניות ומתקן את הנמצאים ע"כ הוא שותף למעשה בראשית כי גם הוא בורא חדשות עושה מחול קודש. והנה בהקריב אדם קרבן לה' הוא ג"כ מעלה את הבע"ח הגשמי ומרים אותו ממצבו השפל והנמוך אל מקום גבוה ועליון כמ"ש זקני הח"ס זצ"ל לפרש וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' והוא ע"ד שמצינו בפר של אלי' הנביא ז"ל שהפר שהקריב לה' הלך מעצמו משא"כ הפר השני לא רצה לילך. וזהו וגם מקננו ילך מעצמו עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' שנקח מוסר מהבע"ח ע"ד הכ' מלפנו מבהמות ארץ וכן פי'