לוח ארז חלק א קעג

ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלקיך ובפ' ויקהל כתיב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש יעיי' תורת משה ונ"ל כי העני העובד ביגיע כפו כל ימי השבוע צריך להזהירו שבנוחו ביום ש"ק לא יכוין במנוחתו להרגיע את גופו כ"א לשם שמים אבל העשיר שכל ימי השבוע הוא נח מיגיעו ואיננו עיף מעבודת הגוף ע"כ מנוחתו בש"ק בוודאי היא לש"ש וא"צ להזהירו. וז"ש ששת ימים תעבוד ועשית וגו' לאותו האיש שבימי השבוע הוא טורח ועובד בעצמו צריך אני להזהירו אף שאתה עיף ויגע בכ"ז יום השביעי יהי' שבת לה' אלקיך לש"ש ולא לנוח מיגיעך ועמלך. אמנם בענין עונג שבת באכילה ושתיה הוא להיפך העני בודאי עושה לש"ש כי לגוף לא יערב לו האכילה כי צריך לטרוח וללוות כמ"ש לוו עלי ואני פורע א"כ בודאי לא למענו יעש רק לש"ש משא"כ העשיר שיש לו די והותר יש לומר שמענג את השבת לצרכו ולהנאתו כי לו לא יקשה הוצאות השבת ע"כ אמר ששת ימים תעשה מלאכה זה נאמר על העשיר שמלאכתו. נעשית ע"י אחרים לזה אני מזהיר שיום השביעי יהי' לכם דייקא קודש הם תענוגי הגוף לש"ש

ויאמר העם אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ולבעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הכוונה שישראל יראו שבהתראות הש"י בהודו לעיני כל בשר יש בזה ח"ו פחיתות כבוד לה' על אשר יתראה בעיני בשר להם ואז יחטאו בקל למרות עיני כבודו ח"ו וז"ש ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כי בקל נחטא להתריס נגדו וע"ז השיב להם משה לא כמו שאתם סוברים שהשם כביכול יורד מגדולתו בהראותו לעיניכם כבודו במקומו רק שאתם נגבהתם משאר אנשים להיות ראויים לראות באור פני מלך אבל לא שהוא יורד ח"ו אלא אדרבה אתם מתעלים וע"כ בודאי לא תחטאו נגדו וז"ש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים כפירש"י ז"ל לשון הרמה לנס ועי"כ בודאי תהי' יראתו על פניכם ואל תחטאו וז"ש בפ' בשלח אחר מלחמת עמלק ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי שלא תאמר שהוא ח"ו פחיתות ה' ונגרע מערך כבודו ית"ש ע"י התראות בו מדת הנקמה אשר לא יאתה לאל רם ונשא ואמר מחה אמחה את זכר עמלק לז"א שאינו כן אלא הסיבה היא ה' נסי שרוצה ה' להרים את ישראל בעיני העולם להראות את גודל יקרם שכל המרים יד בהם כאלו מרים וכו'. ועד"ז י"ל ושכנתי בתוך בנ"י ונקדש בכבודי הכוונה למען כבוד ה' שלא יתבזה ח"ו בשכנו בתוך בנ"י בתוך טומאותם ע"כ הש"י מקדש אותם אם שוכן בתוכם וזהו ונקדש בכבודי בשביל כבודי ועפ"י הנ"ל י"ל אז ימלא שחוק פינו ולשוננו דנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים כי המופת החותך שהש"י צרפנו והגביהנו על גפי מרומי האדם אם עושה לנו נסים ונפלאות ולא שהוא ח"ו מוריד את כבודו הוא בזמן שמחתנו בהודות והלל שמחה רוחניית ולא כאוה"ע כשנעשה להם הצלה אז שמחתם לחוג ולנוע כשכור על מזרקי יין ע"כ אנו רואים שאנו נתעלים ע"י נסים וע"כ גם שמחתנו אף אם כבר עברה זמן השמחה עוד נשמחה בה' על אשר זכינו לשמוח בה' לא כן שמחה זמנית אחרית שמחה תוגה וכמ"ש בזה נגילה ונשמחה בך גם אחרי הגילה עוד נשמחה והטעם מפני שהשמחה היא בך. וזו הכוונה אם גם כבר ימלא שחוק פינו כבר אנו מלאים וגדושים בשמחה וכבר עבר זמנה בכ"ז עוד ולשוננו רנה ואז יאמרו בגוים אין זה כ"א הגדיל ה' את עם ישראל והגביהם בעשות עמהם נפלאות משא"כ אם הגדיל ה' לעשות עמנו אז רק היינו שמחים בזמן העבר ולא בעת עברה השמחה

אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי