לוח ארז חלק א קעב

וחשוב כאשר נפסד אז נגרע גם מערך דבר בינוני שלא הי' במעלה כ"כ כמ"ש בעקדה הטעם שעצמות האדם מטמאים ועצמות החמור טהורים כי לפי גודל מעלתו כן בהפסדו יפול עשר מעלות אחורנית ע"כ אם בת איש ישראל תזנה אינה מחללת כ"כ את אבי' כמו בת איש כהן כי תחל לזנות ע"כ צריך לזכור את יום השבת לקדשו כ"א לא נקדשו יהי' מחולל ביותר כאמור

במס' שבת המהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ו' ימים ומשמר יום השביעי ואינו עושה בששת הימים אלא כדי פרנסתו ושמעתי בשם זקני הח"ס זצוק"ל שזהו כוונת מקרא קודש זכור את יום השבת לקדשו היינו כשתזכור ותדע את יום השבת אז ששת ימים תעשה כל מלאכתך אבל אם תשכח את יום השבת ורק יום השביעי שבת לה' אלקיך היינו שימנה ו' ימים וישבות בשביעי אז לא תעשה כל מלאכה רק כדי פרנסתו ודפח"ח. ואמנם ע"ד הרמז נ"ל ע"פ מארז"ל בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר הכוונה עפמ"ש הבל"ע על פ' צנים פחים בדרך עקש שלפעמים אדם חוטא מפני שעצל לעבוד את בוראו לזה צריך אש התלהבות ולהפך לפעמים היצה"ר בוער בקרבו לעבור עבירה לזה צריך מים לכבות את האש ולקרר את יצרו וז"ש שהתורה ניתנה באש ובמים כנ"ל שהאדם ישכיל עפ"י התורה פעם להשתמש באש ופעם במים כל א' כפי צורך השעה. והנה נאמר בעמלק ויסעו ישראל מרפידים שרפו ידיהם מדברי תורה והיינו שהי' בהם מדת העצלות ועי"ז ויבא עמלק ע"כ לתקן את זה נצטוינו בפורים שהוא זכר למחיית עמלק לשתות יין כי היין הוא מחמם ומעורר לעשות ולפעול ולא לשכב בעצלתים וז"ש חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי האנשים העצלים לא יקללו ולא יברכו כי לקללה וגם לברכה צריך התעוררות והרגש ושתיהן נעשות בהתעורר הלב אבל העצל לא יברך ולא יקלל ואחרי שאמרנו ששתיית היין בפורים הוא לחמם אותנו ולעורר למעשה לתקן את החטא שרפו ישראל ידיהם ע"כ אמרו חייב איניש לבסומי בפוריא ע"כ צריך למשתה היין למען לא ידע בין ארור לברוך אשר בינותם היא העצלות שאינו מרגיש מאומה ע"כ לא ידע מה בינם רק יהי' בלבו התעוררות וחיות ומ"ש עוד שהתורה ניתנה במדבר הוא לעומת אותן האנשים אשר אינם חוטאים מחמת חמימות או מחמת קרירות רק רעיוניהם דא לדא נקשן עשתנותיהם תועות מדרך הישר ומחשבותיהם נבוכות ואינם יודעים להשיג האמת רק דברי רוח והבל בקרבם ואין להם מורה הדרך ילכו בו ועליהם נאמר נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר ולתקן אותם האנשים להשיבם לתחי' באה תוה"ק להאיר להם את הדרך ילכו בה וז"ש התורה ניתנה במדבר וע"ז נאמר אנשי דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב כי אותם האנשים אשר במחשבות זרות יהלכון לא יאמינו בעוה"ב ואומרים ח"ו לית דין ולית דיין כמו האפקורסים בזמנינו ורוב טענתם הוא נגד שבת קודש לא ירצו לנוח בו ולשבות ממלאכתם באמרם מה לנו לשבות ממלאכתנו ללא צורך והתקנה לאדם כזה אשר מחשבותיו תועות מדרך הישר הוא מ"ש דהע"ה למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה כלומר מי שמונה וסופר ימיו ושנותיו יזהר שלא יכלה אותם בהבל ותוהו וריק רק אדרבה ישתדל למלאות אותם בדברים העומדים ברומו של עולם וז"ש המהלך במדבר שמחשבותיו תועות ולא מצאו דרך נכון ועי"כ הוא אינו יודע מתי שבת שבדעתו התועה והנכזבה אינו רוצה לדעת מאומה משבת קודש מה תקנתו ימנה ששה ימים שירגיל א"ע לספור ימי שני חייו ועי"כ ישמור את השבת ולא עוד אלא אף זו שמזה ילמוד שלא יבלה כל ימיו העוברים חוש מהר בדברי ריק ובהלה רק גם בששת ימי המעשה לא יעשה אלא כדי פרנסתו ר"ל רק ההכרח והמותר יקדיש לה':