לוח ארז חלק א קעא

ראשי פרקים כי הם לא יוכלו לקבל ביאור כל דבר ופרט על אופנו

בילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה נתלהבו מאש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הורידו טל חיים לישראל שנאמר ה' בצאתך משעיר בצעדך וגו' ארץ רעשה אף שמים נטפו. הכוונה כי לא יוכל האדם להפריד א"ע מכל עניני עוה"ז לגמרי להדבק רק בעליונים באשר הוא אדם מן האדמה ואם כי תכלית יצירתו להיות מהעליונים אבל גם להתחתונים צריך ליתן חלקו והמופת ע"ז כי לא יוכל האדם רק לחיות חיי העליונים להשכיל תמיד במושכלות הוא כי רואים אנו שגם החוקר המופלא כשיבוא לחקור בענינים אלקים לא יוכל לעלות בשכלו אל הר מרום הבינה רק יטעה בדמיונו בהבלי שוא ורחוק מפנינים הוא שישיג א' את כבוד ה' עפ"י השכל מזה אנו רואים שהש"י לא ברא את האדם רק להשכיל שא"כ הי' לו ליתן לאדם כח השכלי בלי גבול שישיג את הכל ע"פ חקירתו וממה שאנו רואים ההיפוך נודע לנו כי עיני בשר לנו וצריכים אנו גם לדברים החומריים. והנה ישראל בקבלתם את התורה מרוב אהבתם אותה רצו לעזוב לגמרי חיי האנושי ולחיות רק במושכלות וזהו נתלהבו מאש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד ר"ל הראה להם שהם נאחזים בסבך הטעות ושכלם הוכה בעורון ולא יוכלו לראות כבוד ה' כמו אם ענן פרוש עליו למסך ועי"ז הורידו על חיים לישראל שנפח בקרבם עי"ז גם רוח חיי האנושי

בילקוט זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו חכמים שמוסיפין מחול על הקודש הכוונה כי על שמירת שבת ישנם ב' טעמים הא' לזכור שה' בששת ימים עשה את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת ומפני זה יש לנו ג"כ לשבות מלעשות בו כל מלאכה. הב' כדי שנקדש יום אחד מהשבוע לעבודת הנפש ובימי החול אנו טרודים על המחי' ועל הכלכלה ע"כ אנו מצווים במצות זכור לקדשו כאמרם ז"ל לא ניתנה שבת אלא לעסוק בתורה והנ"מ בין ב' הטעמים אם אמרינן מפני שהקב"ה שבת גם אנחנו נשבות א"כ אין אנו צריכים להוסיף מחול על הקודש כי הקב"ה שיודע לכוון עתיו ורגעיו לא הוסיף ומה לנו להוסיף ומה בצע כי נוסיף שלא לעשות מלאכה אבל אי אמרינן הטעם שיהי' לנו יום א' בשבוע מיוחד ומקודש בו נפנה מכל עסקנו ונשים כל מחשבותינו לעסוק בעיונים אז בודאי מאן דמוסיף יוסיף כי כן מהראוי לעשות הוספה על הקודש. והנה זכור הוא מ"ע לקדשו והוא טעם השני להקדיש יום א' בשבוע כולו קודש לה' ושמור הוא ל"ת כל מלאכה והוא טעם הראשון בשביל שהש"י שבת מכל מלאכה גם אנו שובתים. וזהו כוונת המדרש מדחזינן שהתורה הקדימה בדברות הראשונות לצוותינו על זכירה והוא המ"ע לקדשו ובדברות האחרונות אמרה שמור מעשות כל מלאכה א"כ בודאי העיקר הוא כדי שנקדש את השבת ונייחדו לעבודת הקודש וכון שזהו הטעם העיקרי מדהקדימו תחלה א"כ מוכח שמוסיפין מחול על הקודש משא"כ לטעם האחר לא מוכח שצריכין להוסיף

זכור את יום השבת לקדשו. שמעתי מדרש הה"ד ובת איש כהן כי תחל לזנות את אבי' היא מחללת. וכבר כתבתי ביאור מדרש זה לעיל פ' בא בפ' קדש לי כל בכור. ועוד י"ל כי לכאורה האיך אפשר להאשים את האב אם בתו מנאפת הלא יצר סוכן בה וטבע דמה הרותח הי' בעוכרה. אבל באמת יש לאל ידינו לבטל את התאוות וגם הנאת הגוף נוכל להגביה עוף ולעשותם לש"ש וזהו מוכח מפסוק זכור את יום השבת זכרהו על היין שגם הנאת וחמדת הגוף נזכור לקדש אותם לשמים א"כ אם הי' האב מחנך את בתו ע"ד זה לא היתה מנאפת ע"כ את אבי' היא מחללת. עוד י"ל כי לכאורה ידומה שאם אין מקדשין את השבת כהוגן לא הורד מדרגתו רק שיהי' כאחד משאר הימים אבל לפי האמת אינו כן כי כל דבר היותר גדול