לוח ארז חלק א קע

חיים לנצח. וזהו שאנו מברכין בברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו הוא הכוונה שע"י שנתן לנו תורת אמת עי"ז אנו קיימים וחיים לעולמי עד ועד"ז ארז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה. ובאמת בימים הקדמונים כשהיינו דחופים ונגשים מכל צד רק התורה היא היתה לנו למחסה ולמסתור מזרם הזעם אבל גם לעת כזאת שיצאנו לרוחה לא נאמר נואש לד"ת ח"ו כי באמת גם עתה היא חיינו ומארכת ימינו וז"ש דהע"ה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני כי בימים הקדמונים לולי תורתך שעשועי אז כולנו אבדנו ח"ו אבל גם בעת הזאת שהיתה לנו הרוחה והונח לנו מעט לעולם לא אשכח פקודיך והטעם כי בם חייתני לעולמי עד וע"כ אז"ל התורה נמשלה לחלב וליין כי החלב הוא מזון הילד בימי שחרותו והיין הוא טוב לזקנים כמו כן התוה"ק בנערותנו היא היתה החלב אשר רוינו ממנה עדי היינו לאיש אבל גם עתה לא נבוז התורה כי זקננו כי היא ג"כ היין אשר תשמח לבנו לעת זקנתנו וע"כ שפיר אמרו שע"י התוה"ק אנו בני חורין ממלאך המות שאין לו רשות באומה זו להכריתה ח"ו מארץ החיים אבל באמת לא לבד האומה בכללה היא ניצולה ע"י התורה מהמות כי גם כל איש פרטי יחי' לנצח ע"י שמירתו את התורה הוא יחי' לנצח בעולם הנשמות וגם על הארץ הנשמה הלזו לא ימות אם ילכו בניו אחריו באור תורה בדרך אשר צוה אותם כמ"ש צדיקים במיתתם קרויים חיים שנאמר ובן איש חי רב פעלים כלומר אם הבן ילך את הדרך אשר הוא רב פעולותיו לטובה אז הוא בן איש חי כי בזה הוא מחי' את עצמות אביו היבשות כמ"ש רז"ל מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ועיין פ' ויחי בפ' ויכל יעקב לצוות את בניו באורך מזה

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. י"ל עפמ"ש וידבר משה את מועדי ה' אל בנ"י ואז"ל בסוף מגילה משה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין ה' פסח בפסח וה' עצרת בעצרת וכו' וכבר הרגיש המהרש"א ז"ל מהיכן מוכח כן ממקרא זה והמפרשים פי' מ"ש דיבור הוא לשון קשה כוונתו הרחבת הדברים בביאור היטב כל פרט ופרט ואמירה לשון רכה היא רק אמירה כללית בקיצור נמרץ וז"ש וידבר משה את מועדי ה' כלומר בהרחבת הדברים והן הן הלכות של כל חג. ופירשתי מ"ש בפ' כי תשא ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו שני לוחות אבן ודרשו במדרש ככלה מה כלה מקושטת בכ"ד מיני קישוטין וכו' עוד שם במדרש שני לוחות כנגד חתן וכלה כי מרע"ה הי' עם ה' מ' יום כדי להודיעו טעמי המצות ואף שמחוייבים אנו לשמוע בקולו ית' גם מבלי נדע טעם המצות בכ"ז אם אנו יודעים הטעם אנו עושים המצוה ביתר שאת בשמחה אחרי שאנו יודעים רוב תועלתה לא כן אם אין אנו יודעים טעמיהן וסודותיהן אין אנו עושין בשמחה כ"כ. והנה החתן והכלה מקשטים א"ע ביום חופתם אף שלא בשביל קישוטם ימצאו עיקר החן בכ"ז להראות את שמחתם הם מקשטים א"ע בבגדי כבוד להוסיף חן וחיבה כמו כן הוא חיתוננו עם התוה"ק אף שלא זזים אנחנו מחבבה גם בשלא נדע טעמי' בכ"ז מי שיודע להעמיק בה ולמצוא בה נופת צוף טעמה חביבה אצלו יותר ויותר ועושה המצות בחיבה יתירה. וז"ש ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו היינו בלשון דבור שהוא הרחבת הדברים לגלות לו כל מצפוני התורה וטעמי' ולמה לו לידע הטעמים אלא כדי שתהא ערבה ומתוקה עליו וזהו ככלתו שהיא מקושטת כך התורה תהי' מקושטת ע"י ידיעת הטעמים ופרפראות לחכמה. והנה הקדמונים ז"ל כתבו שבעשרת הדברות נרמזים כל תרי"ג מצות ובודאי עם מרע"ה דיבר הש"י כל פרט ופרט אבל לישראל לא אמר להן אלא בדרך קצרה. וז"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה כלומר בהרחבת הדברים אבל לישראל רק לאמור להם רק