לוח ארז חלק א קסט

עומד בינו ובינם הוצרך הקב"ה להגביהו למעלה ראש יותר ויותר מאשר הי' ראוי לזה כמו שבאמת לאחר שחטאו ישראל נאמר לו לך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וז"ש ויקרא אל משה כלומר משה בעצמותו לא הי' ראוי אלא לקריאה של חיבה שיקראהו ה' מרחוק אבל בכ"ז וידבר ה' אליו פה אל פה ומקרוב נראה אליו ה' זה הי' רק לאמר בשביל שהי' מן הצורך לאמור לעם תורת ה' ע"כ דיבר עמו הש"י פא"פ למען יאמינו בו בנ"י

במדרש בשעה שקבלו ישראל את התורה אמר הקב"ה למה"מ על כל אומה ולשון יש לך רשות ועל אומה זו אין לך רשות שנאמר חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות ממה"מ הנה מיום חג הפסח מועד צאתנו משעבוד מצרים אנו סופרים יום יום מתי יגיע יום מתן תורתנו כי אף שכבר בימי חג הפסח יצאנו מעבדות לחירות מעבודה קשה בכ"ז אין זה עדיין החירות האמיתי כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ורק ע"י קבלתנו את התורה נעשינו בני חורין גמורים ע"כ אנו סופרים יום יום מפסח לעצרת כמו מי שרוצה להשיג בזמן מיועד דבר חשוב ונכבד הוא מונה את כל יום ומחכה מתי יבוא אל מחוז מבוקשו כמו כן אנו חכינו וצפינו ליום ה' הגדול הוא יום מ"ת וע"כ אנו אומרים בכל לילה אחר הספירה מזמור אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה ומסיים יברכנו אלקים אלקינו שאנו מודים בזה שאין הברכה האמיתית אצלנו מה שנפדינו מעבודת פרך ויש לנו בתים מלאים כל טוב אין זו עדיין ברכה שלימה רק זאת הברכה האמיתית אם מלבד טוב העוה"ז טוב לנו בעוה"ב וע"ז ארז"ל אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין שלא נחשב לעיקר הברכה הדברים הגשמיים הנראים לעין כל אלא עיקר הברכה הוא הרוחנית שיהי' מעומד המוסרי באופן השלימות והיא הדבר הסמוי מן העין לא נראה בעיני בשר וזהו הברכה האמיתית. והנה כשטוב לנו בעוה"ז ואנו אוכלים לחמנו לשובע אך מעמדנו המוסרי פרוע הוא אז פנינו מאירים בשובע שמחות אבל פני הש"י כביכול עצבין על רוע מעמדנו המוסרי ע"כ בחג הפסח שיצאנו משעבוד הגוף אך היינו עדיין נעורים וריקים מטוב התורה הק' והמצות אז היו פנינו שוחקות אבל פני הקב"ה כביכול לא היו מאירים אבל לעת מצוא יום מתן תוה"ק אשר תגביה אותנו למעלה ראש גם במצב המוסרי אז אנו מתפללין בספירה אלקים יחננו ויברכנו הברכה תהי' באופן כזה שיאר פניו אתנו סלה כשיאיר פנינו בשמחה גם פניו יהיו צהובות וע"י מה לדעת בארץ דרכך אם נדע דרכי אלקינו ללכת בהם ולשמור מצותיו ושפיר מסיים מעין הפתיחה ארץ נתנה יבולה אם גם כבר נתברכנו בברכה גשמית זו עוד נקוה יברכנו אלקים שישפיע לנו עוד ברכה יותר חשובה והוא אלקינו שיהי' שם אלקותו נקרא עלינו שנקבל עלינו עול מלכות שמים ע"י מתן תוה"ק וכבר פירשתי מארז"ל כשמת מרע"ה אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כי הצדקה שעשה הש"י בהשפיעו טוב עוה"ז אלולי מתן התורה לא היתה הברכה הזו נחשבת לכלום עד שבא מרע"ה והוריד עוז מבטח תוה"ק עי"ז נשלמה הברכה וז"ש צדקת ה' עשה מרע"ה שתהא ברכת ה' נחשבת לצדקה ולטובה וע"י מה ע"י שנתן משפטיו לישראל עי"כ נעשה צדקת ה' צדקה שלימה ע"כ שפיר אמרו חירות ממה"מ הוא השטן הוא היצה"ר שהוא ממית כל דבר טוב ממנו נעשינו חפשי ע"י קבלת התורה. ואמנם הכוונה גם כפשוטו כי אם גם ראינו כמה אומות שחיו בימים הקדמונים כבר ספו תמו ואינם אבד זכרם מן הארץ אף כי היו גבורים אנשי שם גדלו והצליחו ורבו למעלה ראש בכ"ז ברוב הימים הכל נשכח לא כן אנחנו שלומי אמוני ב"י אף שאנחנו המעט מכל העמים ואנו נפוצים ונדחים זעיר שם בכ"ז אנו חיים וקיימים כמאז ומקדם ומה הוא הכח אשר נותן לנו חיים בע"כ היא התוה"ק היא נפש אומתנו אשר תפיח בקרבנו רוח