לוח ארז חלק א קסו

ד"ת ששומעין פה במקום המקודש יראו החוצה שם יעשו רושם ויכו שורש בלב האנשים לעשות ככל אשר אמר הרב ודרש בקודש. כמ"ש שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו דברי מוסר אשר פה בבית ה' נשתלים יעשו רושם בחצרות חוץ למקום המקודש שם יפריחו ויעשו פרי המשמח ולאות על זה נאמר גבי ד"ת קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך כי הנוסע ממקום למקום עם סחורתו ושאר חפציו מה שאינו נצרך לו רק לעתים רחוקות הוא נותן בעגלה אבל מה שצריך בכל עת ובכל שעה כמו מקטרתו וסכינו וכדומה זה נושא עמו באמתחת מלבושו כ"כ התוה"ק שהיא נצרכה לנו בכל עת ובכל שעה בשבתנו בביתנו ובלכתנו בדרך ע"כ לא ניתן להם עגלות אשר בהן ישאוה רק עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו משא"כ דהע"ה שדימה את הד"ת לזמירות כאלו ד"ת רק כמו זמר שרק בעת השמעו יערב לשומע אבל לא נצטרך לד"ת בצאתנו מביהכ"נ ע"כ נתן עגלות. והנה המזמר אחרי שדבריו אינם צריכים לנו בכל עת ובכל שעה רק בעת שמענו אותו ע"כ לא נצטרך ג"כ לכבד אותו משא"כ המורה ד"ת שבכל עת ועונה יש לנו צורך בו צריכים אנו לכבדו כנ"ל למען דבריו יהיו נשמעים אלינו. ואפשר לפרש בזה מה שאמרו חכז"ל קרח שפקח הי' ומנושאי הארון הי' מה דאה לשטות זה לחלוק על משה וכבר דקדקו על זה מה בא להשמיענו בזה שמנושאי הארון הי' ולהנ"ל י"ל כי כל העדה בקשו לחלוק כבוד למשה כראוי לרבם כי אחרי שרצו שיהיו דבריו נשמעים צריכים היו גם לכבד אותו משא"כ קרח ועדתו אמרו רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'. והנה אם קרח שוטה הי' אין להקשות עליו כי בשטותו בשביל שהעדה אמרו לכבדו ולהוקיר את רבם מ"ר ע"כ אמר הוא דוקא שלא לכבדו וכן אם לא הי' מנושאי הארון היינו יכולים לומר שטעה ג"כ בזה שסבר זמירות היו לי חוקיך ואין ד"ת צריכים כלל בבתינו וע"כ אין ההכרח לכבד ת"ח אבל אחרי שמנושאי ארון הי' וידע כי בכתף ישאו מטעם האמור א"כ קשה מה ראה לשטות כזה. והנה אחרי שאמרנו כי אם ישראל רוצים לקיים את כל דברי תוה"ק אז הם מכבדים למורה שלהם ואחרי שישראל אמרו במ"ת כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שלא לבד נשמע את דברי תורה בנאה דורש כ"א נקיים את כל מוצא שפתיו ע"כ אחרי ששמעו מה"ש מהקב"ה שקובל על ישראל הסר המצנפת והרם העטרה שהסירו היקר והגדולה מכהן אשר שפתיו ישמרו דעת ויורה אותם בינה תמהו ע"ז זאת להם לישראל שהקדימו נעשה לנשמע אחרי שהם רוצים לעשות ככל אשר ישמעו יוצא מפיו ולא יסתפקו בקול דברים לבד א"כ האיך נפלה למדרגה שפלה כזו להסיר יקר מהרב המורה. והשיב להם הקב"ה שהם כבר השפילו את הגבוה ע"י שהגביהו את השפל הם הדברים הארציים הקניינים המדומים זה אצלם לעיקר ואת ד"ת ישליכו אחרי גום ע"כ לא יתנו פאר וכבוד למוריהם. ובזה נשוב למאמר שהתחלנו כי הדור אשר שופט את שופטיו ולא יכבד את מוריו כראוי הוא לאות שגם דבר ה' בזו ואת מצותיו הפרו וכבר אמר הנביא עמוס הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא כ"א רעב לשמוע דבר ה' ובעת אשר שופטים את שופטיהם זהו לאות שאינם מכבדים דבר ה' ואין להם רעב וכוסף לשמוע דבר ה' כ"א כל עיקר מגמתם הוא רכושם וקניינם הארציי. וז"ש ויהי בימי שפוט את שופטיהם זהו לאות ויהי רעב בארץ שלא היו רעבים רק בענינים הארציים אבל לא לשמוע את דבר ה' וע"ז סמך שפיר במדרש הה"ד שמעה עמי ואדברה שישמעו ויעשו מה שדיבר ה' ועי"ז זכינו להקראות עמו ע"י שאמרנו נעשה ונשמע שנעשה מה שנשמע ואם נעשה כן לא יהי' דור שופט את שופטיו ולא רק רעבים בארץ כ"א רעבים לשמוע את דבר ה'

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלקים יעננו בקול. י"ל בהקדם