לוח ארז חלק א קסג

במדרש חזית איש מהיר במלאכתו זה משה לפני מלכים יתיצב זה פרעה בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו. כי אם אמנם שהזריזות הוא מעלה גדולה לעסק המצוה כי הוא מורה על התלהבות וחשק נמרץ אבל לפעמים הוא ג"כ לגריעותא כמו הילד אם מוטל עליו לעשות דבר מה שאינו כפי רצונו ימהר ויחיש מעשהו למען יפרוק מהר העול הכבד מעל צוארו ובהיות כן אם ראינו איש זריז ונמהר בעשיית מצוה לא ידענו אם מורה על אישיותו גבר בגוברין או להיפך על שהדבר עליו למשא וע"כ הוא ממהר לעשותו ע"כ אמר חזית איש מהיר במלאכתו שע"י זריזותו מורה בבירור על אישיותו וכח תכונתו זה מ"ר כי הוא כבר נתנסה ונתברר שהוא ירא וחרד על דבר ה' עד שהתיצב לפני מלכים זה פרעה ולא זע ולא פחד ממנו ברצותו לעמוד נגד ד' ואיש כזה אשר כבר הראה תקפו וגבורתו עליו יכולים לומר בבירור שזריזותו הוא סימן אישות ושלא תאמר אולי לא הי' גם הוא מהיראים ושלימים ומה שהתיצב נגד פרעה הוא בשביל שהי' נקשן וקשה עורף ועומד על דעתו אמנם אחרי רואינו שליתרו שהי' שמו מהחשוכים אשר לא הי' מאיר לעולם מקודם שבכ"ז שמע מ"ר לעצתו וקיים בזה איזהו חכם הלומד מכל אדם ובכ"ז התיצב נגד פרעה אף שהי' מלך עריץ לא פחד ממנו בזה הראה שרק אש ה' בער בקרבו ע"כ מהירותו וזריזותו הוא סימן איש וחשיבות

ומשה עלה אל האלקים. במדרש כשברא הקב"ה את העולם אמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכשבא ליתן את התורה אמר מכאן ואילך ירדו העליונים למטה ותחתונים יעלו למעלה שנאמר ומשה עלה אל האלקים וירד ה' על הר סיני. הנה מהטובות הגדולות אשר הגיעו לנו ע"י התוה"ק אחת מהנה ולא מצער היא שלמדה אותנו שאנחנו חיים חיי נצח ונפשותנו תהיינה צרורות בצרור החיים אחרי שכל העמים אשר הלכו בחשך צלמות האמינו כי בהפרדם מחיי העוה"ז יאבדו לנצח אבל לנו האירה תקות תוה"ק שרוחנו לא ימות עדי עולם וע"ז פרשתי זאת התורה אדם כי ימות באהל התורה תורה אותנו כי האדם אשר ימות אינו מת רק באהל עראי של עוה"ז אשר נטה לו ללון לפי שעה ורק את זה יעזוב אבל ביתו הנכון ונשא במרומי שמים את זה לא יעזוב לעולם וע"כ אמרה רות לנעמי עמך עמי ואלקיך אלקי באשר תמותי אמות ושם אקבר כי המות יפריד ביני ובינך ר"ל אחרי שגם עלי זרח אור הדת התוריי ע"כ מיתתי תהא כמותך ורק שם אקבר אבל לא לנצח והמות רק פירוד יהי' בין הדבקים כאוהבים שנפרדו זמ"ז שכל אחד במקומו ורק המרחק רב ביניהם כ"כ מיתתי לא יהי' רק פירוד ממך ועד"ז פרשתי מאז"ל משה רבינו לא מת נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש אחרי שעיקר התכלית מחיי מרע"ה הי' להדריך את עמו בנ"י ואף לאחר מותו עבודת הקודש הלזו בכתף ישא כי תורתו אשר הניח לנו משה מורשה נחלת עולם לנו ע"כ לא מת רק שם במקום משכן כבודו אשר זכו בנ"י להתארח בחברתו ולהתחמם באורו וליהנות מזיוו שם מת אבל חי וקיים הוא לנצח נצחים אחרי הוא משמש בקודש כמאז ומקדם. ע"כ אנו מברכים על התורה אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו הכוונה ג"כ שהתורה היא נטעה בקרב לבנו האמונה מחיי עולם הנצחי. ולפ"ז י"ל טעם למה בפ' ראה כשנאמרו המועדות מתחלה נאמר חג הפסח ואח"כ שבועות וסוכות כסדרן ורק בחג שבועות כ' ושמחת אתה וביתך וסיים והיתום והאלמנה אשר בקרבך ומדוע לא נאמר כן ראשונה בחג הפסח ולא ראיתי מי שנתעורר בזה. אבל להנ"ל רמז לנו הכתוב כי באמת היתום והאלמנה קשי יום ומרי נפש אשר ניטלה מהם עטרת ראשם ונפשם במר תבכה. להם קשה לשמוח בחגים