לוח ארז חלק א קסא

אז לא בכבוד הדורש לבד הם פוגמים כ"א גם בכבוד ה' כמ"ש במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב שע"י שאין חולקין כבוד לרב הוא ג"כ חילול שם כבוד ית"ש כי הרב לא לכבוד עצמו הוא דורש וז"ש שע"י שהם פונים אל המדבר לעניני עוה"ז ואינם חוששין לתוכחה של הרב עי"ז וכבוד ה' נראה בענן גם כבוד שם שמים ית"ש נכהה אור זהרו ח"ו

ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. ארז"ל במס' שבת כל המשמר שבת כהלכתו נותנים לו נחלה בלי מצרים ויש להבין למה דוקא נחלה. ונראה כי המחלל שבת סובר שרק הוא מרויח בשבת והשומר שבת מפסיד ריוח זה ובאמת אינו כן כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן ניזוקין ואנו רואים שהקב"ה מסבב שהמשמר שבת לא יבוא לידי נזק ולא ירד עוד שום אדם מנכסיו על שמרו שבת כהלכתו מעשות בו חפציו כן הראנו ה' מיד בפעם הראשון בעת אשר נצטוינו על השבת ביום השביעי קודש לא הי' בו מן אבל בא ביום הששי לחם יומים להשלים חסרונו ולהורות נתן כי גם לעתיד בדורות הבאים יהי' כן מה שחסר ע"י השבת בא לנו בכפלים מע"ש וזהו לדעתי כוונת הצווי שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך כלומר בעת ההוא אשר נצטוינו על השבת הי' נקל לשמור את השבת כהלכתו אחרי אשר לחם חוקם שחסר להם ביום השבת הושלם להם ביום הששי לחם כפלים וגם מי שרצה לחלל את בת ולבקש טרף לא מצא כמ"ש ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ע"כ נקל הי' לשמרו כראוי לא כן עכשיו שאין המן יורד מן השמים ולא נראה לעין שימלא חסרוננו ממקום אחר ע"כ דבר קשה הוא לשמור השבת ולנוח כיום תמים מעבודת צרכינו וע"ז נאמר עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ר"ל הקרבן אשר נקריב ביום השבת ט"י שביתת מלאכה ומניעת ריוח זה הקרבן עולה על כולנה והוא יותר מכל הקרבנות אשר נקריב תמיד עפ"י צווי דתנו וע"ז אמרו במדרש פרשתנו שקולה שבת כנגד כל המצות כלומר השבת קשה יותר לקדשו מכל שאר המצות יחדיו וע"ז אמרו גם במדרש ילקוט כל עסקי שבת כפול קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים ושכרה כפול שנאמר אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך כלומר הוא קרבן גדול וכפול שנשיב משבת רגלינו מעשות חפצנו ביום קדשנו וע"כ גם שכרו גדול וכפול. הנה כי כן שעכשיו קשה על האדם שמירת שבת יותר מבעת שנצטוינו עליו בהיותנו במדבר ולחם אבירים אכלנו מטעם הנ"ל. ע"כ צותה תוה"ק שמור את יום השבת גם היום לקדשו כמו בעת אשר צוך ה' אלקיך ואז הי' קל בעיניך לשמרו כן יהי' בעיניך גם היום וזהו כאשר צוך ה' אלקיך. והטעם באמת כי הש"י ימלא חסרוננו ממקום אחר מה שנפסיד ע"י השבת וע"ז נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו ופרש"י ברכו במן וקדשו במן עיי' רמב"ן ז"ל שם. והכוונה כי לעולמי עולמים בשבת יתן לנו מן לחם מן השמים כמו המן בא אלינו מאוצרו הטוב בלי מלאכה ועבודה כן מזון השבת ויו"ט יתן לנו מנחל חסדו בלי עבודתנו. והנה כל הון ורכוש לא יבוא אלינו כ"א ביגיעה ובעמל ובזיעת אפים לא כן מי שבא לו נחלה וירושה מאת דודו וקרובו זה לא עמל בו רק מה שאספו הוריו בלי יגיעה יאכלנו וכ"כ אנו עם בנ"י המשמרים שבת הם ג"כ יורשים כי מזון השבת בא לנו בלי יגיעה ועמל וז"ש כל המשמר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים מצרים הוא לדעתי מלשון צר ומיצר כמו שפי' המאיר נתיב באיכה השיגוה בין המצרים מלשון צר ור"ל לא לבד שאינו מפסיד כלום ולא כליא קרנא ע"י שמירתו את השבת כדת וכראוי אלא אדרבה מרויח עוד שאינו צריך לייגע א"ע כי ריוח שבת בא לו כנחלה בלי אשר עמל בו

והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. במ"ת פ' תצוה משה העמיד גלגל חמה