לוח ארז חלק א טו

בשם עיני העדה וז"ש ולא קם עוד נביא כמשה והטעם אשר עשה משה לעיני כל ישראל כלומר הוא עשה את עיני כל ישראל ורוחו מעמיד כל ת"ח ויהי' הל' בלעיני כמו את עיני כל ישראל וכמו בידך לגדל ולחזק לכל כמו את כל. וז"ש בראשית שדרז"ל בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו כלומר שהוא רק ראשית והבאים אחריו הם רק חלק ממנו. ובזה י"ל המדרש בקהלת על פ' בקש קהלת למצוא דברי חפץ וכתיב יושר דברי אמת דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד בקש קהלת להיות כמשה יצתה ב"ק וכתיב יושר דברי אמת לא קם עוד נביא כמשה כי האמת הוא רק אחד והשקר יש לו כמה דרכים ולפ"ז יקשה איך אפשר לומר ע' פנים לתורה ואלו ואלו דברי אלקים חיים הלא אמת אינה אלא א' אכן אם אדם יאמר דבר מה ואחר יפרש את דבריו אין לפרש את דבריו אלא באופן א' אבל אם האומר בעצמו יאמר שכיוון לדברים הרבה אז יתכן שכולם אמת ואחרי שכל ת"ח שיפרש דברי מ"ר ידבר רק בשם מ"ר אז יוכל להיות שכל הפירושים אמת. וז"ש בקש קהלת להיות כמשה כי הי' קשה לו כנז' למה לא יקום אחר מרע"ה חכם גדול כמוהו וע"ז השיבוהו וכתיב יושר דברי אמת שהאמת דומה ליושר שאין כאן אלא אחד ובכ"ז דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות כולם אמתיים והטעם מפני שכולם מרועה א' ניתנו ובכולם ידבר מרע"ה מתוך גרונם

ונ"ל עוד להסמיך סוף התורה בתחלתה עפמ"ש בתרגום המיוחס ליונתן שמפרש ולכל היד החזקה כמשמעו שהי' מרע"ה גבור שנשא את הלוחות ואת המטה שהי' כבדים ארבעים סאה עיי"ש. ובאמת לפמ"ש שהתורה נקראת תושי' שמתשת כחו של אדם א"כ איך אפשר למרע"ה להיות גבור הלא התורה התישה כחו. ונ"ל עפמ"ש בהקדמת שו"ת כתב סופר לאמו"ר הגז"ל לפרש הפ' אני בינה לי גבורה לי עצה ותושי' שהלומד תורה לשמה אז הקב"ה מוסיף ליעף כח אף שבדרך הטבע הוא נעשה חלש משא"כ כשלומד שלא לשמה והתורה הוא אצלו רק כעצה להחיות את ביתו אז הקב"ה מניחו על דרך הטבע ואז היא תושי' שהוא מתשת כח עיי"ש ודפח"ח. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה במס' ברכות בהא דאראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה שפירש על שיגע בתורה הרבה הלבינו שערותיו ותמהו עליו שהוא נגד הש"ס דקאמר שנעשה לו הנס על שהוצרך להמנות נשיא וע"פ האמור ניחא דבודאי ראב"ע למד תורה לשמה ולא היתה אצלו התורה תושי' המתשת כחו רק כשהוצרך להמנות נשיא נעשה לו נס שהניח הקב"ה את הדבר על הטבע כפי' הרמב"ם ז"ל. שוב מצאתי שזכיתי לכוון בזה לדברי מר זקני זצוק"ל בעל חתם סופר הובאו דבריו בכתב סופר עה"ת פ' נצבים ומשנה לא זזה ממקומה. ולפ"ז א"ש במרע"ה כיון שלמד התורה לשמה לא היתה אצלו תושי' ולא התישה כחו. עוד נראה דכל הטעם שהתורה מתשת כח הוא מפני שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ויש לו מלחמה כבדה כל היום עם יצרו ועי"כ נתש כחו. ובזה מפרשים מאז"ל שנה ופירש קשה מכולן כי כ"ז שלמד תורה הגם שהי"ל יצה"ר גדול הי' לו ג"כ תבלין התורה נגדו אבל מי ששנה ופירש נמצא כששנה נעשה יצרו גדול וכשפירש אין לו עוד תבלין לנצחו ע"כ קשה מכולם. ולפ"ז בצדיקים גמורים שנא' בהם ולבי חלל בקרבי שאין להם יצה"ר כלל ועליהם נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום שלא לבד לעת מותם בהתבטל יצה"ר יהי' להם שלום ע"ד ושכבתם ואין מחריד כ"א גם בעודם בחיים חיותם יש להם שלום רב לצדיקים כאלה אין מלחמת היצר ע"כ אין כחם נתש כי כל עיקר התשת כח הוא רק ע"י מלחמת היצר ואחרי שבצדיק גמור כמרע"ה כבר שבתה מלחמת היצר ע"כ כחו חזק ובריא וע"כ נאמר במרע"ה שהי' בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו