לוח ארז חלק א קמג

לתחיית המתים מן התורה כי איתא במדרש שה"ש ע"פ אעלה בתמר הרוח שהפילה את הצלם היא הרוח שהחי' את המתים כי לאות ולזכרון ולתמוך ידי המפחדים על זמן העתיד לאמר הן רבים עתה עם הארץ המתפרצים המנתקים מוסרות עול תורה מעל ערפם הקשה ומה יולד יום מי יודע אם לעת כזאת בשנים הבאות לא ישכחו ישראל לגמרי עושיהם וישתחוו לכסף וזהב יעשו לבעל לאמר לו אלה אלקיך ישראל וח"ו התורה תהי' מונחת בקרן זוית באין דורש ואין מבקש ועל מי לנו להשען וכדי שלא נירא ולא נחת ממראה הנוראה הזו יספיק לנו אם נתבונן על ימים שעברו לא טובים מאלה שישראל עזבו את קדוש ישראל נזורו אחור וכבר עבדו אלהים אחרים ר"ל וישתחוו להם ובכ"ז לעת מצוא המציא הקב"ה מזור ותרופה לבל ידח ממנו נדח וכרעים אשר כרעו לבעל לבסוף חזרו בתשובה ושבו ורפא להם אף שהיו עוע"ז וכפרו בכל התורה כולה על אחת כו"כ בימינו אלה אף כי פרוע העם בפרוע פרעות בישראל ללכת אחרי שרירות לבם בכ"ז הלא עכ"פ יצרא דע"ז בטל בודאי יערה ה' עלינו רוח ממרום רוח דעת ויראת ה' להחזירנו בתשובה שלימה לפניו ית"ש. וזהו כוונת המדרש אותו הרוח ברוח ה' אשר הפיל את הצלם של ע"ז אשר נצמדו ישראל לו בכ"ז רוח ה' התעורר בם להפילו אותו הרוח טהרה ישיב ה' בקרבנו למען יחיו ויקומו על רגלם רגל התורה והיראה אותם המתים אשר כבר מתו מעץ החיים של תורה והיו לדומן ע"פ השדה ויש לכוין זה בדרז"ל סנהדרין דף צ' א"ל קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי עפרא מי קא חיי א"ל ברתי' שני יוצרים בעירנו אחד יוצר מן העפר ואחד מן המים מי משובח זה היוצר מן המים מן המים צר מן העפר לא כ"ש עיין שם כי הקיסר סבור אחרי שדבקה לארץ בטננו ובנפשנו נביא לחמנו ר"ל שאנו דבוקים כ"כ לעפרורית וגשמיית עד שנפשנו אנו נותנים עבור הלחם לא נחוס על טהרת נשמותינו מלגעול אותה בלכלוכי העונות אם רק נוכל להביא לחמנו מחייתנו וכלכלתנו ע"כ אין לנו ח"ו עוד חלק ונחלה באלקי ישראל והמתים המה הרשעים בחייהם שכבר מתו ונבלו מעץ החיים לא יחיו עוד ע"כ אמר כמתמיה אמריתו דשכבי חיי עפרא מי קא חיי דור כזה אשר יסודו מעפר וסופו לעפר ר"ל כל מחשבותיו ומזימותיו רק על עפר משלו רק החומר הארציי להם לאבן הראשה בכל פינות שהם פונים ועי"כ מתו ר"ל מעץ החיים של תוה"ק ואיך יוכלו לחיות עוד חיי נשמות העצמות היבשות האלו בית ישראל אשר כלה מהם ומהמונם רוח דעת ויראת ד' ע"ז השיב לו כי התורה נמשלה למים כאז"ל בשביל שמניחים מקום גבוה ויורדין למקום נמוך ולהבדיל אלף אלפי אלפים נוכל לומר כי הע"א נמשלו למים כמ"ש לחצוב להם בורות נשברים כי גם הם עזבו מקום גבוה על גבוה כסא רם ונשא אשר המלך בשמים יושב עלי' והולכים למקום נמוך עפר לחמם וארץ יסודתם ע"כ פיה פתחה בחכמה בת ר"ג ע"ה באמרה אם הקב"ה ברא אותנו מן המים בעת אשר עבדנו גלולים עץ ואבן מעשה ידי אדם בכ"ז הוציאנו מאפלה לאורה מכ"ש שיברא אותנו בעת אשר רק כעפר נמשלנו ורק החומר הגס בעוכרנו. והנה גם במצרים היו ישראל משוקעין במ"ט שערי טומאה עד שמדה"ד קטרגה ואמרה הללו עע"ז והללו ואעפ"כ נשא ה' אותם על כנפי נשרים עד שהאמינו בה' ובמשה עבדו ולבסוף התרוממו כ"כ על גפי מרומי האמונה עד שבשירה וזמרה הודו לה' ומזה יצמח לנו פתח תקוה שבכל זמן ועידן אף שיראה שישראל ח"ו בלע אותם המות לנצח בכ"ז מתים יחי' אל ברוב חסדו. וז"ש אז ישיר משה ובנ"י אם בעת ההיא אשר הי' רק כפשע בינם לבין המות הרוחני בכ"ז הגביהו עוף לשורר בקול גילה ורנן לה' מזה נוכל לשפוט בטח ששר לא נאמר שלא רק אז שרו ישראל לה' כ"א ישיר לעולמי עד יאמרו לה' אנו מכאן לתחיית המתים מן התורה שאותן שנראו כבר כמתים מן התורה