לוח ארז חלק א קלה

אבל תקותי ובטחוני שלסוף ויבלע מטה אהרן את מטותם שמטהו מטה השלום יפרח ויציץ ציץ ויבלע את מטה הרשע הרוצה להרע לנו. והנה לעיל (פ' ויגש) בפ' ויאמר יוסף אל אחיו העוד אבי חי אמרו במדרש אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ופירשתי כי אם אין מוכיח יוכל החוטא להתנצל שלא הרגיש בחטאו ויש לו טענה ליום הדין אבל אחר שיש מוכיח נפלה הטענה הזו ע"כ אוי לנו מיום תוכחה כשיש מוכיח ואעפ"כ חוטאים ועי' (פ' ויחי) בפ' ויקרא לבנו ליוסף ביאור המדרש מפ"מ לא רצה יעקב להקבר במצרים שלא יפדו בו המצריים עיי"ש וזהו הטעם שהרע לעם הזה מעת בא משה רבינו אליהם כי כ"ז שלא בא משה אליהם ולא הי' להם מוכיח ומיישר דרכם הי' להם תירוץ על חטאם לא כן עתה שבא מרע"ה והוכיחם ואעפ"כ הי' החטא מרקד ביניהם ע"כ הוכבד נחושתם ונענשו עוד יותר מאשר לפנים

במדרש צדיקים במה שהן חוטאין הן מקלסין באז חטא משה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה באז תיקן אז ישיר משה וכו'. הנה כתיב בפ' וארא כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הכוונה כי יקשה לכאורה למה הוצרך הש"י לשלוח את משה לפדותם מיד מצרים ולא גאלם הוא בכבודו ובעצמו הלא מזה יראה ח"ו כי לא ה' שלחו כ"א מלבו בדה זאת כי הש"י אינו צריך לאמצעי ולשליח אבל באמת י"ל ע"ז כמה טעמים הא' אחרי שהמצרים היו משחיתים ומריעים את ישראל והחטיאו אותם בע"ז וכדומה ע"כ אם לא הי' לפניהם איש מורה דרך להוכיחם להסיר שקוציהם ולהעביר גלוליהם ללא הועיל היתה מה שהוציאם ממצרים אחרי שהושחתו והותעבו עלילה ע"כ שלח לפניהם איש מרע"ה שהוא יורה להם את הדרך ילכו בו ואת המעשה אשר יעשון. וז"ש כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת כלומר בשבילכם שאתם שלוחים והלא הקב"ה א"צ לשליח ע"כ תנו לי מופת והתשובה על טענה זו קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין כלומר אם היית משליך שבט מושלים מידך ולא תהי' אתה לרועה עליהם אז יהי לתנין פרעה ועמו יהי' לתנין ונחש המסית ומדיח את עם ה' מאלקיו ע"כ צריך אתה לרדות במטה עוזך לנחותם הדרך הישרה. ועי"ל עפמ"ש קדש לי כל בכור ונ"ל הטעם שמכה האחרונה היתה מכת בכורות כי ישראל היו משוקעים במ"ט שערי טומאה במצרים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם כאז"ל ע"פ גוי מקרב גוי והיו שם כמה רשעים שאמרו כמו שאומרים היום הזדונים אם יבא אליהו אין אנו שומעים לו לעזוב פה את נחלתנו שדותינו וכרמינו לילך לאה"ק כמו כן היו אומרים אז במצרים חדל ממנו ונעבדה את מצרים ע"כ הוכרח הקב"ה להוציאם בע"כ שלא בטובתם ורצונם וכמו שפירשתי בהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וכו' ואף אתה וכו' ואמר לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. הכוונה כי בעל ההגדה אמר ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו' חשב את הקץ לעשות וכו' ובאמת ישאל השואל שאין להודות לאל אם קיים את מאמרו אשר גזר הלא גם בני אדם צריכים לקיים את דיבורם ואף כי אלקים חיים ומלך עולם האיש אל ויכזב ח"ו הבן אדם הוא ויתנחם אבל הכוונה כי ראה הקב"ה שאם יתעכבו יותר במצרים אף שסוף סוף עכ"פ יגאלו לקיים את מאמרו ית"ש אבל הי' משוקעים ברפש הטומאה עד שגאולה כזו לעבדות תחשב אבל הוא ית' חשב את הקץ כלומר ראה את הנולד וראה מתחלה מה יהי' אחריתם רעה ח"ו אם יתמהמהו עוד בארץ מצרים ועל זה אנו מברכים ומשבחים טובת הש"י שחשב את הקץ והוציאנו בע"כ קודם זמן המיועד. ובזה י"ל הכוונה שיר השירים אשר לשלמה דאיתא במדרש שכל שלמה האמור בשיר המקודש הוא מלך שהשלום שלו וע"ז אנו