לוח ארז חלק א קלב

אדם חושד בחבירו למען צדקו בשביל שהוא בעצמו צדיק רוצה שגם חבירו יהי' כמוהו אין כ"כ תערומת עליו אחרי שכוונתו לש"ש אבל אם כל כוונת החשד הוא רק בשביל דברים גופניים ומדומים אז בודאי מצוה לשנוא את החושד על לא דבר ומהיכן נדע באדם החושד בחבירו אם כוונתו רצוי' לש"ש או שבעבור הנאת עצמו להרבות כבודו וכדומה הוא מבקר מומי אחרים הוא עפמ"ש לא יאונה לצדיק כל און וידועים דברי הרמב"ן ז"ל שע"כ בעדים זוממין אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה בשביל שלא יאונה לצדיק כל און ובודאי אחרי שע"י הב"ד כבר נהרגו העדים בודאי עדים שקרים היו וראויים למשפט מות. ובחידושי למס' מכות הארכתי בזה ולפ"ז אם כוונת החושד הוא לש"ש לא הי' הש"י מאנה לידו מכשול כזה שיחשוד בכשרים שהוא עבירה גדולה אבל אחרי רואינו מי שחושד בכשרים ושלימים זהו לאות שאין כוונתו לשמים. והנה יש לדקדק דהול"ל נלקה בגופו מה לוקה דקאמר ולהאמור הכוונה אחרי שהוא חושד בכשרים זהו מופת חותך שמה שהוא רוצה ללקות אחרים אינו מסיבה נפשיית בכוונה לש"ש אלא הוא לוקה את אחרים בגופו שרק דברים וסיבות גופניות המה בעוכריו להבאיש ריח גדולים וטובים ממנו. והנה אם המנהיג הי' רוצה בשביל שחושדין אותו לברוח מנשיאותו אז לא הי' באפשר לשום אדם להיות מנהיג העדה כי כל אדם נחשד מאחרים והי' צריך להיות כמו מצורע שנאמר בו בדד ישב מחוץ למחנה אבל באמת אין המנהיג רשאי בשביל זה לשום ידו בחיקו אלא אף שחושדין אותו הוא יעשה את הטוב ולא ינוח מלפעול ולהורות את העם. וידוע החילוק בין גשם לשלג ששניהם לברכה ויורדים מן השמים לח ורטוב רק כשהאויר חם אז הוא גשם וכשהוא קר אז הוא שלג אבל בכ"ז הוא לברכה כמו כן המורה אם האויר חם סביבותיו שהאנשים אוהבים אותו וחם לבם בקרבם להקשיב לקחו אז ממקור תבונתו גשמי נדבות יטיפו אבל כשהאויר קר שאין העם מתלהבים באש אהבתו בכ"ז לא ייבש מקורו ועכ"פ יטיף להם רוח מבינתו ואף אם מחמת הקרירות לשלג יאמר הוי ארץ בכ"ז יהי' לברכה עוד יגיע העת שמהשלג יהיו גשמי ברכה וזה הנרמז למרע"ה אחרי ידעו שיחשדו אותו ולא יאמינו בו רצה להשיב ידו בחיקו כלומר שלא לפעול עוד מאומה עבורם וא"ל הקב"ה אם תשוב ידך לחיקך והנה מצורעת כלומר בדד תשב מחוץ למחנה כנ"ל אלא תהי' כשלג כמו השלג ירד מן השמים אף אם האויר קר ובכ"ז הוא לברכה כמו כן אתה תשפיע ותפעול לטובתם אף אם עדיין אין לבם שלם עמך סוף שמהשלג יזלו נטפי צדק ואגלי ברכה ויעשה דברך פרי

ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו ותקח צפורה צור ותכרות וגו'. כבר תמהו רז"ל על מרע"ה שנתרשל במילה ואפשר לומר עפמ"ש ותרא אותו כי טוב מלמד שנולד מהול עוד דרשו בנח איש צדיק תמים שנולד מהול כי אחד מטעמי מצות מילה להראות שרק עי"ז נוכל להשלים א"ע ולהגיע לתכלית האמתי אם נפחות מבשרנו ונגרע מערך הגוף לקדש א"ע בעניינים הגופניים למעט התאוות והנאות הגוף בתכלית האפשרי ע"כ כאשר ילד יולד בן ניתן לנו כורתין ופוחתין מבשרו להורות שרק ע"י מיעוט הגוף יתוסף שלימות נפשו קודש לה' ל"כ הצדיקים אשר גם גופם קודש לה' וגם הנאות גופניות שלהם לש"ש הם לא הוצרכו לגרוע מגופם אדרבה צדיק אוכל לשובע נפשו וגם אכילתם קודש לה' ע"כ הצדיקים שגם גופם שלם עם ה' נולדו מהול. ואפשר שמזה הטעם לא מיהר מרע"ה למול את בניו כי אולי חשב שהוא יגדל את בניו על ברכו וממנו ילמדו וכן יעשו להיות ג"כ גופו קודש לה' וא"כ א"צ למילה. אך באמת אם גם כ"ז שהוא בחיים י"ל שבנו ילך אחריו בדרך הקודש אבל אם הוא ימות טרם בוא עתו והבנים ישארו מבלי אב נאמן כמוהו לא יוכלו להגיע למעלה זו להיות גם גופם קודש לה' עד שלא יצטרכו להמול וז"ש ויפגשהו ה'