לוח ארז חלק א קל

להם זכות הוריהם ומוריהם. וזהו כה תאמר ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם אבל בשביל שאני ירא שאתם אם עוד תתעכבו במצרים לא יהי' לכם ה' לאלקים בשום פעם ח"ו כי טבעתם ביון מצולת טומאת מצרים וירא אנכי כי זה שמי לעולם כלומר זה השם שאני רק אלקי אבותיכם ולא אלקיכם בעצמכם זה השם ישאר לכם לעולם ועד יאמרו הבריות עליכם שרק אבותיכם מעולם הייתי להם לאלקים והכירו את אדנותי אבל אתם ח"ו זרע מרעים בנים משחיתים ע"כ אחרי שאין עוד לקוות מכם שיהי' לכם זכות עצמכם ע"כ זה זכרי לדור דור צריך אני לזכור לכם זכות הדורות הראשונים שיעמוד לדור האחרון בזמן ובמעלה

ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו' ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו. י"ל עפמ"ש בהגהת ספר מלאכת מחשבת פ' ויחי לפרש הא דאחז"ל כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח. הכוונה דארז"ל כל החיות מתקבצות אל הנחש ואומרות לה ארי דורס ואוכל וכו' אתה מה הנאה יש לך שאינך טועם אלא טעם עפר והנחש משיב מה יתרון לבעל הלשון עי' ש"ס דערכין. נמצא דהנחש נושך בלי שום הנאת עצמו אלא שה' שם לו אז בטבע לישוך בעקב כן יה" הת"ח נוקם ונוטר לא להנאת עצמו רק לש"ש ע"ש. ופי' בזה יהי דן נחש עלי דרך. כי דן ידין עמו שהוא שופט ומנהיג שררה ולא יעשה כן להנאת עצמו להתכבד במשרה כ"א מעשהו כנחש שאין לו הנאת עצמו רק שה' הטביעו על טבע זו. והנה מרע"ה חשש פן יאמרו אליו ישראל לא נראה אליך ה' רק אתה מדעתך ומרצונך תבקש להוציאנו ממצרים ולהיות לנו לראש אבל באמת אינו כן וראינו שמרע"ה ברח מהגדולה ואמר שלח נא ביד וסירב הרבה בשליחותו ממילא מה שאח"כ קיבל והשליחות לא להתפאר ולהתנשאות עשה רק לשם ה'. וז"ש לו הש"י מזה בידך ויאמר מטה הוא שבט מושלים לרדות בעם וע"כ אני ירא שיאמרו כי רק לכבודי אעשה זאת ויאמר לו ה' השליכהו ארצה להורות שאין רצונך במטה עוז הזה להיות בידך שבט מושלים ואתה בורח מן הגדולה ויעש משה כן וישליכהו ארצה והורה שאין רצונו בנשיאות וגדולה וסיפר לנו הכתוב שע"י מעשה זה שברח מהגדולה נתברר שכאשר קיבל אח"כ המטה היתה כוונתו רק לש"ש ולא לכבוד והנאת עצמו וע"כ אמר ויהי לנחש כלומר המטה הזה לרדות הי' בידו כמו נחש כנ"ל שאינו עושה להנאת עצמו והראי' לזה וינס משה מפניו ממה שראינו שברח משה מן המטה ולא רצה לקבלו מזה מופת חותך שלא קבלו להנאת עצמו. ופירשתי עפ"ז מאמרם ז"ל במס' תענית והובא בילקוט פ' תצוה במה שימש משה בז' ימי המלואים א"ל בחלוק לבן שאין בו אימרא. הכוונה כי מזה יש מופת חותך שמרע"ה לא רדף אחרי הכבוד שהוא בעצמו חונך את אהרן ובניו לכהונת עולם אף שהוא ידע בעצמו סוד הקרבנות וידע כי טוב שבעצמו יהי' כהן משרת כמ"ש במדרש שראוי הי' שתהי' לו הכהונה ובכ"ז לא הרע לו אחרי שאמר לו הקב"ה שאהרן יהי' הכהן והנה בז' ימי המילואים משה בעצמו שימש בכהונה והשיג את הנ"ר שיש לכהן ובכ"ז לא הי' בדעתו שתתקיים בידו הכהונה לעולם אחרי שה' לא צוה. וזהו אמרם במה שימש משה בז' ימי המלואים כלומר מה הי' בדעתו כלום קנא בלבו על אהרן שזכה לכהונה. והנה הרמב"ם כתב שבגד לבן רמז על מדות מעולות ע"ד בכל עת יהי' בגדיך לבנים והנה האימרא שעושין בבגד הוא שיתקיים ולא יקרע כמו שפה יהי' לפיו לא יקרע אבל משה לא הי' בדעתו כלל שתתקיים בידו הכהונה הגדולה גם לאחר ז' ימי המלואים ע"כ שימש בבגד לבן שאין בו אימרא והיא מליצה צחה על טוהר מדותיו של מרע"ה. ובדרוש אמרתי לפרש הפ' פורץ גדר ישכנו נחש ויל"ד למה דוקא נחש הלא יש כמה חיות הטורפות אלא דשאר חיות טורפות