לוח ארז חלק א קכז

מרע"ה הוצרך להתבודד וע"כ הי' רועה. ויש להמליץ בזה על דורנו בעוה"ר שאינם מבקשים להם מורה דרך איש אשר רוח אלקים בו ומלתו על לשונו כ"א מי שלמד לשונו לדבר צחות וחלקלקות צוף ודבש אמרותיו אף שאמריו כקש לפני רוח תוכם רצוף דברי פיח וכזבים לא יביטו אל זאת רק אם לשונו תהי' עט סופר מהיר לדבר מליצות והי' מטיף לעם הזה והסיבה לזה כי אם היו באים אל בית ה' לשמוע דבר ה' אז לא ירצו רק שיהיו דברים היוצאים מן הלב ואף אם לא במענה רך ושפתי חלקות ידבר בכ"ז יטו אזן לקול דברו כי יבינו לאחריתו שדבר ה' דיבר. אמנם הם אינם באים לשמוע דבר ה' כ"א לשמע אזן קול דברים כסיר נפוח ע"כ יבקשו איש אשר רוח המליצה נוססה בו ותועפות ראם לו להגביהם הגבה מעלה ושאול מטה. והנה מרע"ה הי' רועה צאן לא למד לשונו לדבר חלקות והוא ערל שפתים ובכ"ז לא קם עוד נביא ומוכיח לישראל כמוהו והסיבה לזה על אשר רצו ישראל לשמוע ממנו רק דבר ה' וז"ש ומשה הי' רועה צאן ובכ"ז הי' הוא המנהיג ומורה דרך והטעם לזה כי עד שלא חרב בהמ"ק שלא בטלה קדושת ישראל אז שרתה שכינה במקדש לא באו להיכל קדשו כ"א לשמוע דבר ה'

וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. י"ל כי בבריאת האדם אמר הש"י נעשה אדם ולא אעשה אדם כדי להורות ענוה וכן י"ל הטעם ששלח הש"י את משה להוציאם ממצרים אף שלא הוצרך כביכול לשום סיוע ח"ו אלא הוא ג"כ מפני גודל ענותנותו ית' ומצינו במתן תורה שהניח הקב"ה כל הרים וגבעות שבעולם ולא נתן התורה אלא על הר סיני נמוך שבהרים הוא ג"כ מפני ענותנותו כי רבה. וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך מה שאתה השליח לפרעה לא שאני צריך לסיוע אחר אלא רק אנכי שלחתיך שאתה בא מכחי ואתה שלוחי ומה שאין אני בעצמי העושה הוא רק קבל ענותנותא יתירא דאית בי וזה לך האות שאני לובש מעיל הענוה שהרי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה הנמוך והשפל מזה תדע שאני בוחר במדת ענוה

ויאמר משה הנה אנכי בא אל בנ"י ואמרתי אליהם אלקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים אל משה אהי' אשר אהי' וגו' ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בנ"י ה' אלקי אבותיכם וגו' שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. נראה בהקדם לפרש מה שנאמר בפרשתנו ויהי בימים הרבים ההם ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים כי יש להפליא אחרי שלבסוף נגאלו אבותינו ממצרים לא בכחם ועוצם ידם עשו חיל הגאולה רק שהקב"ה זכר להם מעשה אבות וזכות הקדושים והשבועה אשר נשבע להם א"כ צדיק מה פעל אם זכות אבות הי' מועיל להוציאם ממסגר אסיר ולשבור עול הגלות מעל צואריהם אחרי שכבר הכביד אכפו עליהם מכ"ש וק"ו שהי' כח לזכות אבות להועיל שלא יבואו כלל להגלות ולא יעבדו אדונים קשה ומדוע עשה ה' ככה לעם הזה שמתחלה הכניסם בקושי השעבוד ולבסוף הוציאם לא בצדקתם כ"א בצדקת אבותיהם אתמהה. והתשובה לשאלה זו היא אחרי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים רצה הקב"ה מתחלה שיזדקקו יתבררו ויתלבנו בכור ברזל הגלות והשעבוד יצרפם כצרוף כסף והיו סיגים אבל אחרי רואו שנהפוך הוא לא לבד שגלות מצרים לא העלה אותם למעלה ראש במעלות ומדות כ"א אדרבה ירדו מטה מטה ונשקעו במ"ט שערי טומאה עד שהללו עובדי ע"ז והללו וכו' הוצרך הקב"ה לחשב את הקץ ר"ל לחשוב שיהא קץ וסוף ח"ו לכנסת ישראל ולא חתחבר עוד עם דודה והוצרך להוציאם ביד חזקה בזכות אבותם אם גם הם בעצמם לא היו ראויים לכך