לוח ארז חלק א קכא

ח"ו בניו לא ילכו בדרכיו אשר צוום. וזה י"ל פי' הפ' ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה כי מי שבניו לא ישמרו פקודיו אשר הניח אחריו ברכה לא רק אז בעת הובל לקברות מת כ"א בכל עת ובכל שעה אשר בניו יתורו אחרי לבבם הוא מת כנ"ל לא כן מי שבניו הולכים בדרך הישר זהו כבר מת מקדם בעת מותו אבל עתה הוא חי. וז"ש ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אותם המתים יש לשבח אשר כבר מאז ומקדם מתו אבל עתה הם חיים עדנה. ובזה אמרתי בפ' וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם אשר גרו בה ואמרו בגמ' ובילקוט לכם לא נאמר אלא לתת להם מכאן לתחיית המתים מן התורה כי אם ישראל היו חושבים שביאתם לארץ מכח עצמם אז במהרה היו חוטאים ואז אבותיהם יקראו מתים באמת אחרי שבניהם אינם מחיים אותם במעשיהם הטובים אבל ע"י שידעו שרק בזכות אבותם באו לארץ וירשו אותה בע"כ צריכים לאחוז במעשה אבותיהם הטובים לבל תקיא הארץ אותם וגם ידעו כי רק ארץ מגוריהם היא אשר גרו בה לחשוב עצמם רק כגרים עלי ארץ ועי"ז מכאן תחיית המתים שעי"ז נותנים רוח חיים בעצמות אבותיהם שגם אבותיהם אשר בארץ חיים עודנה כאמור. ובזה פירשתי מה שאמר יעקב אבינו ע"ה ליוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי כי מקודם לזה הי' ירא יעקב פן ואולי בניו אחריו לא יקיימו את אשר יפקוד עליהם לשמור את דרך ה' ואז לא רק פ"א ימות כ"א ב"פ כנ"ל אבל אחרי ראותו את יוסף עם היותו במצרים ומלך ועומד בצדקו מתחלתו ועד סופו מעתה נכון לבו בטוח שבניו יקיימו את דבריו ופקודתו תשמור רוחם ע"כ אמותה הפעם כלומר רק פעם אחת אמות אחרי ראותי פניך כי עודך חי וקים במצות וביראת ה': (השמטה לפ' וישב

) והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי ויאמרו לו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו פרש"י על שהוציא דבה עליהם וצ"ל מה המשך יש לחלומותיו עם הוצאת דבתו. ונ"ל כי לפעמים יכבוש מלך ארץ ביד חזקה וכל העם יעמדו לנגדו אבל ברבות הימים ע"י שמושל עליהם בחכמה וחן וחסד גם מתנגדיו יכרעו לפניו ברך ויסכימו למלכותו בראותם שהוא נוהג בטכסיסי המלוכה כראוי וכהוגן ובימיו תפרח ארץ ויושבי' ע"כ אף שמתחלה שנאוהו כי הרים א"ע על כסא המלוכה שלא כרצונם בכ"ז בסוף אחרי רואם שהוא ראוי לשמלת הקצין ומושל גם קנאתם גם שנאתם אבדה לנצח ומאויב נעשה אוהב. וזו היתה כוונת יוסף באמרו הן אמת שמתחלה קמה אלומתי למלוך עליכם ביד חזקה שלא בהסכמתכם אבל גם נצבה לנצח בל תמוט כי לבסוף והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי שגם אתם מרצונכם תשתחוו לפני אבל אחיו סברו שאם כבר נשרשה השנאה בלב אז כל הרוחות שבעולם אינן עוקרות אותה ממקומה ע"כ אמרו המלוך תמלוך אם משול תמשול כפי' המפרשים שמלך הוא ברצון והסכמת העם ומושל הוא ביד חזקה שלא ברצונם ע"כ אמרו הכי בדעתך שתבוא עוד למדרגת מלך המולך בהסכמה עלינו אף שאתה מתחיל בממשלה שלא כרצונינו. והנה יוסף כשהוציא דבה על אחיו לא רצה ח"ו להעיר עליהם שנאת אביהם כי ידע שאף שביום שמעו שעושים שלא כשורה ישנא אותם אבל אחרי שיוכיחם על פניהם ויסורו ממעלליהם הרעים יוסיף אביהם לאהוב אותם כבתחלה אבל אחיו בסברתם שמשנאה לא יוכל להיות אהבה כנ"ל סברו שברצונו לעורר עליהם שנאת אביהם לנצח ע"כ החלום שאף שבתחלה ישנאוהו לבסוף יאהבוהו הוא מסכים לסברתו שהוציא דבה עליהם בדעתו שלסוף יאהב אותם אביהם אבל הם לסברתם ישנאו אותו על חלומותיו ועל הוצאת דבתו אחרי שהדברים תלויים זה בזה כנ"ל: