לוח ארז חלק א קיח

המה אנשי הבינים אשר לא עמדו ברום המעלה כמו הזקנים הם אמרו מי יאכילנו בשר כי לתאוה בקשו למלאות תשוקתם. וכפי מה שאמרנו למעלה שרק הגבור כח לכבוש את יצרו רק הוא יוכל לברך ולרומם את ה' בעבודתו י"ל שע"ז רמז דהע"ה באמרו על המתאוננים וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם שהמה לא בקשו אוכל לגופם למען הבריאו בתפנוקים ומעדנים כ"א בקשו תאוה לכבשה ולמשול על הגוף ביד חזקה ועי"ז מרוממים את כבוד ה' למעלה ראש וזהו וינסו לשון הגבהה והרמה כהו הרימו נס ופי' הכתוב שבקשו להרים ולהגביה את ה' וע"י מה ע"י שבקשו אוכל לנפשם לא לצורך גופם רק לצורך נפשם להכניע את יצרם. והנה אמרו אשרי איש ירא את ה' כשהוא איש בתקפו ובגבורתו ע"כ אמר ה' למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל שעם היותם זקנים וראשים בכ"ז עודם אנשים אשר אש תאוותם לא נכבה עוד לגמרי מקרבם כי הזקן אשר הגיע כבר לימים אין בהם חפץ ותשוקה כל אדם יכיר שהוא זקן מהיותו הולך שחוח וראשו כפוף כאגמון אבל אחרי שהקב"ה בחר הזקנים שהם עדיין בתואר איש הוסיף לאמור אשר ידעת אתה מ"ר שאתה מכיר אותם מנעוריהם ידעת שהם זקנים אבל מי שאינו מכירם מאז ומקדם לא ידע כי זקנים הם מאחר שהם עדן בצביונם וקומתם ככחם אז כחם עתה. וזה שמביא המדרש לראי' את הכתוב הזה על כוונת דרושו בהיות שראינו שהש"י בחר בזקנים שעודם בתואר איש ע"כ גם הם התאוו תאוה על הכוונה הנ"ל. ונחזור לביאור הפ' בפרשתנו יששכר חמור גרם כי דרכה של תורה פת במלח תאכל וצריך לפרוש מתענוגי עוה"ז ובאמת גם הת"ח אדם הוא כאנשים וגם גופו וחומרו משתוקק ליהנות מתענוגי בנ"א רק בעבור שה' צוה ויעמוד רוחו ותשוקתו מלכסוף אל התענוגים ומלהחליף חיי עולם בחיי שעה עוברת ואם הי' הת"ח פרוש לגמרי מחברת בנ"א ולא ידע כלל מתענוגי ותהלוכות עולם לא תחשב לו לצדקה כ"כ בפרשו מהם ומהמונם אחרי שאין לו תשוקה ונטיי' כלל אליהם. אבל הת"ח אינו פרוש לגמרי מחברת אנשים ויודע בטעם ונועם מתיקות עוה"ז ובכ"ז בדעתו ובחירתו הטובה יאמר להם גש הלאה כי נזיר אלקים אני זה לצדקה ועבודה רבה תחשב לו לז"א יששכר שהוא הת"ח אל יפרוש עצמו בקצה האחרון לגמרי מכל העוה"ז לבל יראה כלל דרכם ותהלוכותם כ"א רק רובץ בין המשפתים כלומר תחומי וגבולי העוה"ז הוא מרומים משכנו משם יציץ אל תהלוכות עוה"ז ובכ"ז יפרוש א"ע לד"א של הלכה וז"ש וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה גם הת"ח רואה ומרגיש נעימות תענוגי העוה"ז אבל פקודת ה' שמרה רוחו ויט שכמו לסבול, ועפ"ז יש לפרש מארז"ל בברכות פ' הי' קורא ד' הייא בתר דמצלי אמר יה"ר שתהא תורתך אומנתנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו פי' יה"ר שתהא תורתך אומנתנו ועי"ז נצטרך לפרוש מתענוגי העולם אבל אל יקנא לבנו בחטאים בראותינו אותם אוכלים וחוגגים ולנו הפרישות מנת חלקנו וזהו ואל ידוה לבנו אך מה שנחזיק בפרישות לא יהי' ע"י שתהיינה עינינו סגורות וחשוכות מראות בתהלוכות העולם והנאותיו כי זה לא לכבוד לנו אם רק עי"ז לא ידוה לבנו אלא ואל יחשכו עינינו שהגם שעינינו רואות כל הנעשה תחת השמש עכ"ז לא ידוה לבנו כי חדות ה' היא מעוזנו

וירא מנוחה כי טוב. במדרש הובא בכתב סופר לאדמ"ו הגזצ"ל וירא מנוחה כי טוב זו תורה שבכתב ואת הארץ כי נעמה זו תורה שבע"פ. י"ל עפמ"ש ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל לא נפל דבר א' ארצה מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו והארכתי מזה לעיל ותוכן הדבר כי מה שישראל עומדים במקום א' ורוחות העולם אינן מזיזות אותם ממעמדם ומצבם בקיום התורה כבימי קדם זהו נקרא מנוחה וזהו תורה שבכתב דכתיב לא תוסיפו ולא תגרעו והיא סימן המנוחה אבל