לוח ארז חלק א קטז

עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד כי אם גם מלאכי מעלה מרוממים על כל בני אדם אשר בעפר יסודם המה סובבים כסא עליון ית"ש בשמי שמים ושם הושם קנם שתו בשמים מקומם ולשונם של ב"א תהלך בארץ מאפלי' האדם נוצר מטפה באושה וסרוחה ראשיתו עמל ותלאה ואחריתו רמה ותולעה בכל זאת האיש הנלבב ילבב ויגביה עוף יעלה אבר כנשרים לעלות אל במתי עב לרום שמים עד הגיעו למדרגת מלאך עליון וגם פיהו ישיר לה' יביע תהלתו ועוד גם זאת לו כפלים לתושי' יתר שאת ויתר עז לאדם הצדיק על מלאכי מעלה אחרי אשר המקור ממנו חוצב לא טהור והאורב אשר בקרבו פרש רשת לרגלו ושטף מים הזדונים עד צואר יגיעו ובכ"ז ידו נטוי' לעשות רק טוב כל היום וילבש עוז כשריון וישנס מתניו לכבוש ביד חזקה ולהכניע את השפחה המבקשת לירש גבירתה וישים מתג ורסן בפי המלך זקן וכסיל להטותו לכל אשר יחפוץ ע"כ כאיש גבורתו כן תגדל מעלתו ומדרגתו מעל המלאכים אשר אין להם נטיי' כלל לבלתי שמוע אל ה' כ"א כולם קדוש יאמר להם וע"כ נקראו עומדים והאדם נקרא מהלך כאמור ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה על כי המלאכים מיום הבראם הם עומדים בשלימותם לא ישובו בצל המעלות אחורנית ואף גם לא יעלו מעלה בקודש משא"כ האדם ביום ברוא ה' אלקים את האדם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם שאז המה רק עפר מן האדמה רק אח"כ כשיפנו דרכם בית ה' ויסקלו המסלה וירימו אבן מכשול היצה"ר מדרכם רק אז יבואו אל מחוז חפצם ויבואו על מקום מעלתם וכמו שארז"ל מלאכים אין להם קפיצה שנאמר ורגליהם רגל ישרה הכוונה שהמלאכים לא יוכלו לקפוץ ולהלך מעלה מעלה והטעם מפני שרגליהם רגל ישרה ואין להם נטיי' לרוע כלל. והנה מה שאנו מברכים לה' ב"ה אף כי מה בצע לו הלא הוא יתברך ברוך ומבורך אלא הענין הוא כשאנו עושים מצותיו ושומרים פקודיו זו היא הברכה אליו כשאז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני וע"כ המלאכים שהמה מוכרחים במעשיהם לעשות רצון קונם וחפץ צורם לא שייך להם ענין הברכה רק האדם הקרוץ מחומר שע"י בחירתו ורצונו מכריח את יצרו הרע לעבוד את ה' זה הוא מברך את הש"י. וז"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו הכוונה אותם המלאכים שצריכים לאזור כח וגבורה למלחמת ה' והמה הצדיקים הלוחמים עם יצרם וכובשים אותו הן המה מברכים את ה' כשעושים דברו. וזהו כוונת מאמר הנ"ל בכל יום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע שהוא עומד על מצב א' בשחרית גם בתחלת הוייתו כבר עומד באמצע הרקיע כי האדם קרוץ מחומר בעת אשר נברא ובימי ילדותו ושחרותו עומד רק בתחלת וראשית דרכו ובכל יום ויום שהוא מוסיף והולך בדרך הקודש תמיד עולה ממדרגה למדרגה עד שבחצי ימיו אז עומד באמצע הנתיב אשר יוליכהו אל שלימותו ולעת הערב שמשו כבר הגיע לקץ וסוף השלמתו לא כן המלאך הנקרא עומד זה לא ילך לאט לאט באורח שלימותו רק הוא עומד כבר באמצע הרקיע בשחרית תיכף ומיד ביום אשר נוצר הוא שלם כ"כ כמו שיהי' אם יגיע לסוף דרכו בקודש והטעם שנקרא עומד מפני שהוא אומר ה' מלך וכו' לעולם ועד הכוונה כי במלאך אין שום זמן ועת שלא יכיר את בוראו כי לעולם ועד תמיד בלי הפסק הוא מכיר במלכות שמים ואומר ה' ימלוך משא"כ האדם שפעמים תנוצח הנשמה מן הגוף ורק לעתים ולזמנים הוא מכיר במלכות שמים אבל לפעמים התאות הגופניות ינקרו את עיניו ולא יוכל הביט במלכות שמים עד שמגיע לברכו אז אין המלאך יכול לברך את ה' כנ"ל אחריו שמעשיו מוכרחים רק חי' אחת ששמה ישראל וחקוק וכו' הכוונה ישר עם אל שצריך ללחום בעד הרוח האלקי אשר בו היא היא האומרת ברכו את ה' אם גם שמבורך הוא אחרי שישראל גבורי כח וצריכים להתאמץ לעשות דברו וכל גדודי מעלה עוני' אין אנו יכולים