לוח ארז חלק א קיד

אפרים יצא ממנו יהושע ראש מורי התורה ומנשה יצא ממנו גדון ראש הלוחמים על דברים ארציים עפירש"י. וזהו כוונת ת"י בך יברך ישראל לאמר ביומא דמהולתא כלומר שא"צ למילה רק באמירה רכה. והטעם כי וישם את אפרים לפני מנשה שחשוב אצלנו התורה יותר מכל עניינים ארציים ע"כ נאמרה מצות מילה באמירה לבד בלשון רכה

ויקרא יעקב אל בניו וגו'. בקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתתמה ממנו אמר שמא ח"ו פסול יש בבניו אמרו לו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד התחיל ואמר בחשאי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובכ"א כבוד אלקים הסתר דבר. הכוונה י"ל כי לאדם לא ניתן כח הידיעה לידע מה שעתיד להיות בזמן שאחר העתה רק החכם ומבין מדעתו יודע העתידות ע"י שמדמה העבר והעתיד אז ידע כי מן העבר כאשר הי' כן יהי' לעתיד אם יהיו הדברים ג"כ באותו ענין כמ"ש איזהו חכם הרואה את הנולד כלומר שרואה את העתיד מהיכן רואה את זה אם לא שרואה את מה שעבר כבר ומה שנולד מאותן הסבות והוא יודע בשכלו כי אם ישנן אותן הסבות בעצמן כמו שהיו יולד ג"כ מהן אותה התולדה וזהו את הנולד כבר מזה יודע מה שיולד לעתיד ובזה י"ל כוונת מארז"ל כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה והי' אינו אלא שמחה כלומר כי החכם שיראה את העתיד להיות הוא מחבר את העתיד קודם שיולד עם העבר ויודע ע"י העבר מה שיהי' בעתיד וזה כל פרי ידיעת קורות העתים כי ממנה יראה להכין וליישר דרכו ולפלס מעשהו להשמר מכל מוקש רע בראותו מכשול אחרים ידע הוא להזהר ועי"ז יהיו לו ששון ושמחה בחלקו ומנת גורלו וכל דרכיו יכונו בל ילוזו פעמיו וזהו לשון והי' שהוא עבר המהופך לעתיד ע"י הוא"ו שממה שעבר הוא שופט מה שיהי' בעתיד ורואה הנולד ע"כ הוא לשון שמחה לא כן האיש אשר אין עיניו פקוחות לדון מהעבר על העתיד רק ממתין עד בוא העתיד ויבוא לו פיד בגורלו ואיד לצלעו אז יתחרט ואמר אהה איך שגיתי הלא הייתי יכול לדעת כי מאותן הסבות יולדו המסובבים האלה ע"כ ויהי שהוא עתיד המהופך לעבר שאחרי העתיד הוא חוזר ושופט על העבר זהו צרה. והנה אף שמדמה האדם העבר לעתיד ומדמה בדעתו שיודע את העתיד בכ"ז דעת אדם לפעמים יסכל ואינו מכוין האמת. וזהו כוונת הפסוק משיב חכמים אחור ודעתם יסכל הכוונה אע"פ שהחכם משיב את דעתו לאחור לזמן העבר ועי"ז יבין וישכיל בחכמתו את העתיד להיות בכ"ז לפעמים ודעתם יסכל ובאמת צריך להבין למה לא נתן הקב"ה באדם הכח לידע את העתידות ונ' כי הטעם הוא כי הכופרים אומרים שח"ו די רשויות הן פועל טוב ופועל רע באמרם כי הרחום לא יקצף ויעניש אבל באמת אם האדם רואה כי השם ייסר את האדם כאשר ייסר האיש את בנו לטובתו ויראה כי מהעונש יצמח רק טוב אז בפה מלא יודה כי ה' הרחים הוא האל המעניש את הרשע אחרי שגם העונש הוא לטובת האדם להיטיבו באחריתו והש"י רוצה כי האדם מעצמו ומשכלו ישיג את זאת אף שלא יראה את זאת בגלוי ע"כ מנע ממנו ידיעות העתידות למען לא יראה הטוב אשר יצמח לעתיד מן הרעה ובכ"ז עפ"י שכלו וחקירתו יאמין את זאת. וזהו כוונת הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים כי ע"כ לא נתן הש"י לאדם כח הידיעה רק לדעת היום מה שנולד היום מה שנעשה באותו יום ולא את העתיד להיות למען אשר בלבבו ישכיל ויבין כי ה' שהוא מדת הרחמים הוא ג"ל מדת הדין ועוד יש טעם אחר לזה שהש"י רוצה שנודה לו בכל פעם שאנו מקבלים טובה הימנו וזה אינו אלא אם אין יודעים מקודם העתיד לבוא עלינו משא"כ אם נדע בתחלה מה עתיד הקב"ה להביא עלינו אז אם גם