לוח ארז חלק א קיג

ר"ל אם לא תעשה אותם רק תסמוך על ראיית עיניך ומחשבה לבד עי"ז תשכח אותם לגמרי ברבות הימים. וזהו ג"כ קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך אם תרצה שתהי' התורה חרותה וכתובה על לוח לבך בל תשכחנה לנצח אז צריך אתה לקשרם על אצבעותיך שהם כלי המעשה לעשות מצות בפועל. וזהו ג"כ נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי שע"י שענייני הנפש עושה אני תמיד בכפי במעשה ובפועל עי"ז תורתך לא שכחתי ואינני בא לידי שכחה. והטעם לכל זה כי אם הי' תלוי הכל במחשבה לבד מבלי מעשה אז בבוא על האדם איזה שינוי וחילוף הן שמחה יתרה והן צער גדול אז ירופפו עמודי מחשבותיו וכל רעיוניו תמס יהלכון לרגלי השינוי אשר קרהו משמחה או מתוגה ע"כ אם כל הדת היהודית לא היתה תומכת יסודי' רק על האמונה לבדה ולא על המעשה אז כבר נשטפה מהמון משברי גלי העת שעברו עלי' אבל אחרי שעל המעשה ירתה אבן פנתה לעולם תעמוד. וז"ש וישתחו ישראל על ראש המטה כלומר בין שישראל יהיו במדרגת ראש או להיפך מטה דהיינו בהיותם בין ברום או בתחת בכל עת יהיו דבוקים בה'. וז"ש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הן לטוב והן להיפך ח"ו לעולם יברכו שם כבודו וא"ל הקדוש ב"ה אתה נתאוית שיהיו בניך משכימין ומעריבין וקורין ק"ש דהיינו שיקבלו עליהם מלכות שמים הן בהיותם בהשכמה בזרוח עליהם שמש ההצלחה והן בעריבת השמש בעת שפל המצב. והנה הרהור לא יקרא מעשה אבל דיבור בהשמיע לאזן מעשה יקרא. וזהו מכאן כיון שצריך לקבל עומ"ש בכל עת ועונה לא די במחשבה לבד כ"א צריך מעשה כנ"ל ע"כ אם לא השמיע לאזנו לא יצא כי צריך דוקא מעשה בפועל

ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה ובתרגום המיוחס ליונתן על מלת לאמור השנית בך יברך ישראל ביומא דמהולתא ופי' המפ' שדייק כן דקאי על מילה מדכתיב שש אנכי על אמרתך שדרשוהו רז"ל על המילה ונ' עפמ"ש במק"א וידבר משה את מועדי ה' מכאן שמשה תקן לדרוש הלכות חג בחג כי ידוע שדיבור הוא לשון קשה וקשה למה הוצרך לצוות על מצות החג בלשון קשה הלא כל האדם כוסף למשוך בתענוגים את בשרו לאכול מעדנים ולשתות ממתקים וללבוש בגדי שני ואם עיקר מצות החג הוא לשמוח בזה היום עשה ד' לדיבור קשה מה זו עושה הלא אם גם רק במענה רך ובמתק שפתים יצווה השם לשמוח הלא יענו כל העם יחדיו נעשה ונשמע ובע"כ שבחג אין השמחה רק המצוה כ"א העיקר הוא הזהירות בדקדוקי מצות התלויין בחג וזהו קשה על האדם והוצרך לזה דיבור קשה וע"כ למדו מכאן לדרוש הלכות חג ולהזהיר על דקדוקיו ופרטיו ופירשתי. עוד הפ' וידבר משה אל בנ"י לעשות הפסח ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח כי אם היתה המצוה רק לשמוח ולהתענג בתענוגים בחג היו כולם יכולים לעשותו בלב ונפש חפצה אבל אחרי כי וידבר משה בלשון קשה שהעיקר ליזהר בדקדוקי הלכות החג שכבד על האדם לקיימם ע"כ היו אנשים טמאים שלא יכלו לעשותו. והנה המילה אף שהוא קשה על האדם לשפוך דם יוצא ירכו שיש בה צערא דינוקא עכ"ז ישראל עושין אותה בשמחה ולא הוצרך הש"י לצוות עלי' בדיבור אלא באמירה רכה והטעם כי יודע ה' דרך וטבע ישראל שלבם חפץ במצוה זו ויעשוה גם מבלי יזהירם בדיבור ולשון קשה. וזהו שש אנכי אני שמח שאני מזרע ישראל ולא הוצרך רק לאמירה רכה וזהו על אמרתך. ואמנם הסבה לזה כי ישראל יודעים שהמילה היא המסבבת קדושתנו והיא הקשר והאות בינינו ובין ה' ית' ואנחנו מחשיבים בכל עת ועונה את קדושת תורתנו יותר מכל ענייני ארציותינו ע"כ בשמחה רבה אנו מלים את בנינו להכניסן תחת כנפי השכינה. והנה