לוח ארז חלק א קי

מעלות ומדות תרומיות אשר היתה היא מכון לשבתה ומשם הופיע זוהר התורה וברק היראה ומצד החשיבות הזה א"צ להתרבות ולהוסיף ברבות הימים כי הביהמ"ק והארון וכו' וכל הדברים הקדושים שהיו שם הם היו בעוזם וכחם ביום הווסד העיר כמו לאחרית הימים ע"כ נוכל לומר על העיר הקדושה שחוברה לה יחדיו כלומר בפעם א' נוסדה ונתיישבה כל העיר לא כערים אחרות אשר רק עניינים ארציים שמו למחוז חפצם המה יבנו ויכוננו רק לאט לאט כאשר ירבה המסחר כן תפרוץ העיר אבל ירושלים אשר הושם מחוז חפצה דברים העומדים ברומו של עולם אשר עליהם אין להוסיף בפעם אחת נבנתה וז"ש ירושלים של מעלה מכוונת כנגד ירושלים של מטה כלומר לא לבד הירושלים של מטה היא אחוזתינו מה שנראה לעינינו כ"א גם ירושלים של מעלה העומד ברומו של עולם זה הי' עיקר תפארת ירושלים והראי' לזה שנאמר כעיר שחוברה לה יחדיו כנ"ל וע"כ שעיקר תכליתה הי' הירושלים של מעלה ובאמת תיכף מתחלת נתינתה לאבותינו הראה הקב"ה שהרוחניות שבה הוא העיקר והתכלית כי יש לראות אחרי כי לה' הארץ ומלואה למה הוצרך לגרש ז' אומות לתת לנו את נחלתם הלא היו ארצות אשר לא ישב אדם בהן מעולם והי' לו ליתן מהם לאבותינו אבל הקב"ה רוצה להראות להם שיחיו חיי מוסרי בא"י ע"כ נתן להם ארצות גוים שטמאו את הארץ וקאה אותם למען בכל עת ובכל שעה יהי' להם למופת ולהזכרה שלא יחטאו כמ"ש ולא תטמאו את הארץ ולא תקיא אתכם וז"ש בתהלים ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו והכוונה פשוטה כאמור. והנה איתא במ"ר מתחלת ברייתו של עולם ראה הקב"ה את המקדש בנוי שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי בנוי שנא' לנטוע שמים וליסוד ארץ הכוונה כי ע"י בהמ"ק וירושלים היו לישראל שני מיני טובות טוב הארציי באשר היתה ארץ זבת חלב ודבש ולמעלה מזה כי משם תצא תורה ולפ"ז הי' הבהמ"ק מחבר את הדברים העליונים עם הדברים התחתונים השמימיים עם הארציים וזהו לנטוע שמים וליסוד ארץ. והנה הצואר הוא ג"כ המחבר הראש מקום משכן הרוח והשכל עם האברים השפלים והפחותים ממנו אשר עיקר תשמישם לדברים הארציים לאכול ולשתות לפרות ולרבות וע"כ נמשל המקדש לצואר וזהו שבכה יוסף על צוארי בנימין שבכה על ב' מקדשות לפי שהוא ראה בעיניו מעלת המקדש שהוא מחבר העליונים עם התחתונים ושפיר רמז על ב' מקדשות שיחרבו היינו המקדש הארציי הנראה לעין וגם הפנימי הצפון בתוכו שמשם תצא תורה. והנה רק החכמים העומדים ברומו של עולם הם היודעים לבכות גם היום על חורבן מקדשנו אחרי שהם יודעים להעריך ערכו הרוחני אבל מי שאין לו בינה ורק על עפר יסודו הוא יאמר שאין לנו להתאבל כיום על חורבן המקדש. וז"ש הכתוב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בני' מאנה להנחם כי איננו מדקאמר מאנה להנחם מכלל שנוכל לנחם אותה וזה נאמר על עת כזאת שמנחמים אותנו תנחומין של הבל שיש לנו ארץ טובה ורחבה והעומד בשפל המדרגה באמת ינחם א"ע בזה אבל העומד ברום המדרגה ירים קולו ויבכה ולא יתן דמי לו וזהו קול ברמה בין אנשים הרמים גדולי המעלה נשמע להתאבל על חורבן ירושלים וימאן להתנחם כי אף שיש לנו טובות ארציות בכ"ז מאנה להנחם כי איננו כלומר הקב"ה כביכול איננו בקרבנו וזהו הרמז בפ' פנחס לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו כלומר מי שהיא גדול ורב המעלה לזה ירבה נחלתו יגדל בעיניו נחלת א"י ולא יקבל תנחומין בהעדרה ורק למעט מי שהוא פחות ומדרגתו מעוטה אצל זה ימעט נחלתו ואינה חשובה א"י בעיניו כ"כ ה' יקיים בנו שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' ב"ב: