לוח ארז חלק א קט

מה שהתורה הוצרכה לצוות לכבד את הזקנים יען כי שהי' מקום לומר שלא לכבדם כי הנערים אשר להם כח ואיל לעשות גדולות ונצורות להם יאתה תהלה ופאר אבל הזקנים שכבר אין לאל ידם ותש כחם מלהועיל עוד לחברת אנושי הם אצלם ככלי אין חפץ בו ואם מפני שבזמן העבר גדלו והצליחו ועשו פרי אשר השיגה ידם ע"ז יאמרו הנערים הנעורים מה שעבר עבר ואין לנו לדון אלא באשר הוא שם בזמן ההוא אבל אחרי רואינו שכל האדם יירא מיום הדין לעת"ל כאשר יתן דין וחשבון על כל דרכו עלי תבל אף ששם בעולם הנשמות לא עת לעשות עוד רק העבר מה שהי' הוא שיהי' שם נידון זהו עד מוכיח ונאמן שלא רק ההוה יערך כ"א גם העבר ולא עוד אלא שהוא העיקר ע"כ אמר מפני שיבה תקום ושלא תאמר העבר אין ואין לכבדו עבור זה ע"כ הוכיח ממה שיראת מאלקיך מיום בוא דינו על העבר. וז"כ המדרש בעוה"ז הוצרכתי לחלוק כבוד לזקנים כלומר לצוות אתכם ע"ז אחרי שמעצמכם לא רציתם לזכור את העבר אבל לעתיד לבא כשתראו את הדין על העבר אז מעצמו נגד זקניו כבוד

ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך פרש"י על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו וסופו להחרב. י"ל בהקדם מאז"ל משחרב ביהמ"ק נתמעטו כנפי החיות ואיזו מהם נתמעטו אותן שאומרים בהן שירה כי הן רבים מגדולי עמנו מחבבים את הארץ הקדושה ואנחנו זוכרים תמיד ומתאבלים על חורבן עירנו מאין הפוגות וקצת מעמי הארץ אומרים היום הזה מה להתאבל ולהתאונן עוד על אבדן ארה"ק אחרי שגם בחו"ל נתן לנו ה' נחלת שדה וכרם בקרן בן שמן אבל טחו עיניהם מראות כ"א אמנם בענייני הארציות טובה היא ארץ טמאה גם היא מבורכת ממגד שמים ומשמני הארץ אך עיקר חמדתנו ותשוקתינו לארה"ק אשר ה' דורש אותה עיני ה' אלקינו בה לא בעבור טובות הארציות כי אם בעבור כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כל ימי שבתנו על האדמה התורה והאמונה עתקו גברו גם עשו חיל ושמן השפע האלקי על ראשינו לא יחסר לא כן עתה בעוה"ר לא לבד שאנו חוטאים בכל עת ועונה כ"א גם המצות שאנו עושין אין בהם חיות ורוחניות ורובם ככולם רק מצות אנשים מלומדה. והנה ידוע כי מכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך ומלבד הכוונה הפנימית מהנסתרות לה' אלקינו הפשוטה שע"י שהאדם עוסק במצות ה' הוא מגביה א"ע למעלה בקודש ונעשה במדרגת מלאך וכ"ז אם עושה אותה בהתלהבות ובכוונה לעשות נח"ר ליוצרו ית' בשירה וזמרה ושמחה אבל אם עושה אותה רק כמצות אנשים מלומדה ואינו מתעורר בשיר ושמחה בעשיית המצות אז לא יוכל להגביה א"ע מעמק עכור. וז"ש מיום שחרב בית המקדש נתמעטו כנפי החיות כלומר הכנפיים אשר על ידם בעשיית המצות הגביה האדם את עצמו למעלה ראש למדרגת מלאכי השרת כנפים אלו נתמעטו ובפרט אותם שאומרים בהם שירה כלומר שישירו וירונו בעשיית המצות בשמחה ובשלימות זהו נתמעט בעוה"ר ואין עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב כראוי ולפי"ז עיקר התאבלות שלנו על החורבן הוא על גלות השכינה כלומר שפסקו אנשי אמונה המאמינים בה' ובתורתו וזה הי' עיקר מעלת ירושלים שצדק ילין בה. וי"ל בזה מארז"ל פ"ק דתענית ירושלים של מעלה מכוון כנגד ירושלים של מטה שנא' ירושלים הבנוי' כעיר שחוברה לה יחדיו הכוונה כי עיר אשר היא קרי' עליזה למסחר ויצליח בה כל מלאכה גופנית לא תבנה ותכונן פעם אחת כולה כ"א מעט מעט במשך זמן רב כאשר יוסיפו בה אנשי מקנה וקנין תגדל העיר בכל עת ובכל שעה כאשר עינינו רואות היות ערים קטנות יוסיפו בכל עת ויגדלו על אחת שבע לא כן ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו לא נתלה עיקר חשיבותה וגדולתה במסחר ומרכולת לאכול מפרי' ולשבוע מטובה כ"א