לוח ארז חלק א קב

האדם נשמה אל הבהמה להעלותה שכמו שנשמת האדם פועלת על גוף האדם להעלותו כן האדם פועל על הבהמה להעלותה וזהו ויהי אדם לנפש חי' ר"ל האדם הוא הנפש והנשמה של כל חי' ובהמה שעל ידי אכילתו אותם בקדושה יש להם עליי' וע"כ אסור לסגף עצמו בתענית כי יותר טוב לאכול בקדושה לש"ש ולפ"ז כששוחטים בהמה ואוכלים אותה לא תקרא הבהמה מתה כי אדרבה עתה נתעלתה באהבים למדרגה רמה ונשאה ממדרגתה הקודמת. אמנם מה ששוחטים לע"ז לא זו שאינה עולה אלא גם יורדת ונקראת מתה ומטעם זה נקרא שחיטת ע"ז זבחי מתים באמת ולפ"ז אם האדם אינו אוכל לש"ש בכוונה רצוי' ואינו מעלה את המאכל למדרגה גבוהה א"כ אדרבה הורידו והבהמה ששחט לאכלה נקראת מתה כי ירדה ממדרגת חי למת וז"ש המשנה שלשה שאכלו ולא אמרו ד"ת להעלות את מאכלם בקדושה כאלו אכלו מזבחי מתים שעי"ז נקראת הבהמה מתה כמו שחיטת ע"ז כנ"ל ואמרו במדרש קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכח של כל א' וא' כי לא רק בעסק תורה ומצות רוחניות יוכל האדם לעבוד את ה' כ"א גם בעסק דברים גשמיים כמאכל וכדומה גם שם קול ה' גם את זה יוכל להעלות שיהי' לרצון לפני ה' וע"ז יש להמליץ כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים כי יש כמה מיני שמנים להעלות נר נשמתו באור ה' זה ע"י תורה ומצות וזה ע"י עסק גופני בכוונה רצוי' יוכל לצקת עליו שמן משחת קודש אבל כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים. כל השמנים שהיו מאירים עד עתה באור ה' נטמאו ולא נשתייר אלא פך א' שמן שהי' חתום בחותמו של כ"ג היא תוה"ק החתומה בחותם אמת של השם ית' הנקרא כהן גדול כמארז"ל אלקיכם כהן הוא אמור מעתה כי האדם גם בעסק גופני יוכל לעבוד את ה' ואמנם עוד ביתר שאת כאשר ישבות מעבודת הגוף ויעסוק בחיי נפש להגות בתורת ה' ואמנם כ"ז רק לנו ב"י אנו יכולים להגביה עצמנו על מצב זה לשבות מעבודת הגוף לאכול ולשתות ויהי' גם זה עבודה לפניו ית' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל אבל אוה"ע עליהם נאמר הבטלה מביאה לידי זימה ולידי שעמום ואם יתבטלו מעבודת הגוף אז ישמנו ויבעטו וישכחו את יוצרם ע"כ יומם ולילה לא ישבותו כי בשעה שבטלים ממלאכת הגוף בטלה עבודתם לגמרי יען כי הם אינם יודעים לאכול ולשתות לש"ש כי חייהם רק חיי ארציות וז"ש רז"ל בן נח ששבת חייב מיתה שנאמר עוד כל יסי הארץ וגו' יומם ולילה לא ישבותו הכוונה יען כי עוד כל ימי הארץ שהם חיים רק חיי ארצי ע"כ יומם ולילה לא ישבותו משא"כ אנחנו בנ"י שאנו יודעים שכל אכילתנו אין האכילה בעצמה התכלית אלא היא הכנה לעבודת ה' שע"י קיום גופינו נוכל לעבוד ה' ע"כ לנו נאה לשבות ממלאכת הגוף שגם בהשבתת עבודת גופינו ואנו אוכלים ומתענגים ג"ז הוא עבודת ה' כשכוונתינו לש"ש. וזהו וטבוח טבח והכן אחרי שכל אכילתנו אינה אלא הכנה לעבודתו ית' ע"כ אין והכן אלא שבת שעי"ז נאה ויאה לנו שמירת השבת. ובזה י"ל דברי מד"ת פ' נשא דמייתי ע"ז אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה חייך שבן בנך עומד ומקריב בשבת שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה ויל"ד למ"ל להביא הך דביום השמיני הלא עיקר ראייתו מיום הז' אך דאי' מה שאפרים הקריב קודם מנשה הוא לרמז שהרוחניות קודם לגשמיות כי משבט אפרים יצא יהושע בן נון אשר סמך מ"ר מהודו עליו והאציל עליו מרוחו להורות לבנ"י את דרכי התורה ומשבט מנשה יצא שר צבא גדעון הנלחם בעד דברים הארציים וכמ"ש בך יברך ישראל לאמר ות"י ביומא דמהולתא דהיינו שעל ידי המילה ממעטין כח הגופניות ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שיתר שאת לאפרים שהוא הרוחניות על מנשה הרומז לגשמיות וכיון ששמר יוסף שבת עד שלא ניתנה בע"כ שאצלו הי' חשוב יותר חיי