לוח ארז חלק א קא

בעין לא הוצרכו למילה לזכור את ה' משא"כ בעת שבאו לגלגל וישבות המן ממחרת ולא הי' להם עוד מזכרת אהבה בהקב"ה ע"כ הוצרכו למול

מסורה כולנו בני איש א' נחנו. נחנו נעבור חלוצים. נחנו פשענו ומרינו. י"ל הכוונה כי להיות נחנו ישראל בני איש אחד זרע אברהם אשר רק עליו הערה ה' רוח ממרום ולא על זולתו בדורו שעי"כ אנחנו לאגודה אחת ואין מתערבים בגוים להתחבר עמהם עי"ז מעוררים אנחנו איבת העמים וצריכים ללחום נגדם וזהו נחנו נעבור חלוצים שצריכין אנחנו להתחזק נגד הקמים עלינו המכבידים עולם עלינו ועי"ז יש לנו טענה ואמתלא על כי נחנו פשענו ומרינו וכמשאז"ל גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שעבוד מלכיות שמכבידים אכפם עלינו

וטבוח טבח והכן במדרש אין והכן אלא שבת שנא' והכינו את אשר יביאו אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת שבת עד שלא ניתנה חייך שבן בנך עומד ומקריב בשבת שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואין שביעי בלא שבת י"ל הכוונה כי כל אדם נברא לצורך דבר מה בו ישלים תכליתו והנה אנו בנ"י תעודתנו להשלים א"ע לחיות בעוה"ב זהו תכליתנו ומי שלא ישיג להגיע אל תכלית זה נוח לו שלא נברא אחרי שכל תכלית בריאותו לא הי' אלא בעבור זה ובאוה"ע הוא להיפך אין תכליתם אלא בעוה"ז להם ניתנה הארץ לשבת בה לעבדה ולשמרה לעמול וליגע בה ואם הם אינם רודפים אחר תכליתם לא שמרו את פקודתם ובריאתם לתהו ולריק וע"כ ארז"ל בן נח ששבת חייב מיתה כי עיקר תכליתם הוא היגיעה בעוה"ז ואם ישבתו מעבודתם אז ראויים שלא יהיו בעולם משא"כ לישראל נתן את השבת להורות להם אף שמוכרחים ליגע בדברים גופניים כל השבוע ידעו ויבינו כי אין זה אלא להחיות נפשם אבל עיקר תכליתם לשבות ולנוח מעבודת החומר ולהשתעבד בעבודת השכל לשמים ולפ"ז הי' מן הראוי שהקרבנות אשר הם אמצעי להעלות מחשבת ישראל הטהורה לריח ניחוח לפני ה' יקריבו גם בשבת אף שהבערה והקטרה היא מלאכה גופנית אחרי אשר כל תכליתה הוא דבר רוחני אך מפני שלא ידענו אם כוונת המקריב רצוי' רק להעלות ריח ניחוח או גם נתערב עמה כוונה זרה שבזכות קרבנו ישפיע לו ה' ברכות גופניות ע"כ לא רצתה התורה להתיר הקרבת קרבן יחיד בשבת משא"כ קרבנות צבור שהכהן מקריב בשביל הכלל לזכך את מחשבותם ומקריב בלי שום פניי' ע"כ הותר הקרבתו גם בשבת. והנה ארז"ל גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה והטעם מפני שהמצוה יש לו יצה"ר משא"כ האינו מצוה וכל השכר מצוה הוא בשביל שצריך ללחום נגד יצרו. והנה יוסף הצדיק ע"ה שמר השבת אע"פ שלא נצטוה ממילא לא הי' לו יצה"ר וממילא לא הי' בזה ציפוי שכר וע"כ שעשה לש"ש בלי פניי' אחרת ע"כ נתן לו הש"י שכרו בזה שגם בן בנו יעשה המצוה כ"כ לש"ש בלי שום פניי' אחרת שעי"כ יוכל להקריב בשבת אף שהוא קרבן יחיד

עוד י"ל המדרש הנז' אין והכן אלא שבת בהקדם מ"ש במשנה דאבות שלשה שאכלו על שלחן א' ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים פרש"י שחיטת ע"ז. וי"ל הכוונה במה שנודע שכל הנמצאים דצח"מ יש להם התעלות כל א' ממדרגתו למדרגה שלמעלה הימנו והחי יש לו התעלות ע"י ששוחטים אותו ואוכלים אותו בקדושה ובטהרה ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו שעי"ז עלה החי למדרגת מדבר שהוא האדם ופירשתי בזה פ' ויחי האדם לנפש חי' ואמרו במדרש נשמה שנתתי בך החי' אותה מכאן אמרו אסור לאדם לסגף א"ע בתענית כי האדם יש לו נשמה אצולה ממרום שעל ידה יוכל להגביה את גופו לזכך אותו ולהעלותו אבל הבהמה אין לה נשמה רק חיות בהמיית ולא תוכל להתעלות כ"א כשהאדם אוכל אותה לש"ש ובבחינה זו נעשה