לוח ארז החדש צט

מלשון וידום אהרן ובספורנו פי' כיון שכל תכלית הריגת הרשע עפ"י בשר ודם הוא למען ישמעו וייראו וכיון שצריכי' אנו לכסות את דמו ושלא לגלות שאנו הרגנוהו שלא ישמע אבינו א"כ מה בצע ותכלית יגיע לנו מהריגתו וזהו כוונת המסורה מה בצע בדמי מה תכלית יצא מהרגיתו אחרי שאנו צריכי' לשתוק ולדום:

וישב ראובן אל הבור וכו' ויקרע את בגדיו – ע"ד שפי' בפי שלח ויהושע וכלב קרעו את בגדיהם שבתחלה התחפשו את עצמם כאלו היו בעצה אחת עם המרגלים כדי שעי"ז יאמינו בהם ויוכלו להפר מחשבתם הרעה ולבסוף שראו שלא הועיל להם התחפשותם גלו לעין כל את דעתם ואמרו טובה הארץ וקרעו מעליהם את בגדי הבוגדי' אשר לבשו רק בדעתם שעי"ז יבטלו מחשבת המרגלים וה"נ גבי ראובן בתהלה הי' סובר שאם יראה לאחיו שגם הוא אורב כמוהם ליוסף יהי' בנקל לו להפר עצתם ע"כ התלבש גם הוא בבגדי השנאה אבל אחרי רואו שלא הועילה לו תחבולתו הזה קרע מעליו את בגדי שנאתו אשר בהם התלבש למען תפיש אותם:

ואפשר לפרש בזה דברי התנחומא ר"פ ויגש כשהי' המחו של יהודה עולה היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקרעו את בגדיו ולחומר הנושא י"ל שהמליצו בזה אחרי שהכעס הוא מהעוונות החמורי' שאז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז גם אינו מן המוסר לכעוס כי האדם הגדול צריך למשול ברוחו ולכבוש כעסו ולהטמינו בקרבו ולא יראה החוצה רק קטן שלא הגיע לכלל דעת ואין שכלו שלם הוא לא יכול לתת מעצור לרוחו כמ"ש וכל רוחו יוציא כסיל ואחר שהבאת ב' שערוה הם סימני גדול ע"כ המליצו כשהי' יודא כועס והאיר כל חמתו בערה בו לעיני כל אז שכח שכבר הוא גדול בשנים ואין לו לעשות מעשה נערות וכאלו יצא הדבר מלבו ונשכח ממנו שהוא כבר הגיע לשני גדלות אשר לא יאות לו להראות את כעסו וזהו שני שערות שהם סימניו של גדול יצאו מלבו ונשכחו הימנו וקרע את בגדיו מאני מכבדותא אשר בהם ילבש הגדול לכסות כעסו וקלונו הוא קרע אותם בעת אפו ונצג ערום בלי יוכל להתחפש כקטן בן יומו:

הכר נא הכתונת וכו' ובמסור' שבבע"הט הכר נא למי החותמת ונרא' לתת טעם למה שאלה תמר מיהודה דווקא החותמת ופתילים ולא דבר אחר כי לכאורה ק' האיך סמכה תמר את עצמה שתאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה הלא קיי"ל בא"הע סי' י"ז דאין מעידי' להשיא אשה עפ"י סימנים שבכליו דחיישי' לשאלה א"כ גם יהודה יתנצל את עצמו ויאמר שלא בא אליה כ"א השאיל כליו לאחר והאחר שהשאילו הוא שבא עליה אבל אחרי דקיי"ל דטבעת וארנק' לא מושלי אינשי ע"כ החכימה לבקש את חותמו דלא מושלי אינשי ואין לו טענת שאלה:

וכ"כ יש לשאול על יעקב אבינו אף שהכיר בכתונת שהוא של יוסף שבבירור חיה רעה אכלתהו דלמא השאיל יוסף את כתנתו לאיש אחר והוא שנטרף ולא יוסף וכ' מזה ראיי' למ"ש בנוב"י הובא בפתחי תשובה סי' י"ז דגם כתונת לא מושלי אינשי וא"ש דלא חש לשאלה וזהו כוונת המסורה כמו בהכר החותמת דמפורש בש"ס דל"ח לשאלה ה"נ בהכר הכתונת לא חש לשאלה:

וי"ל עוד עפמ"ש בפנ"י הובא בפ"ת שם דווקא בהכרה ע"י סימנים כיון דסימנים גופייהו לא אלימי כ"כ ע"כ בהצטרף עמו חשש שאלה חיישי' אבל בהכרה ע"י טביעת עין כי היא הכרה מבוררת בלי גימגום לא חיישי' בכלים לשאלה עיי"ש ואחרי שסתם הכרה הוא ע''י טביעת עין כידוע א"ש שיעקב הכיר את הכתנת ע"י טב"ע ע"כ לא חש לשאלה וז"ש ויכירה ע"י טביעת עין וגם ויאמר כתנת בני שבי' בלא"ה לא חיישי' לשאלה דלא מושלי אינשי כנ"ל ע"כ יש לו שני הוכחות שחיה רעה אכלתהו ע"כ אמר טרוף טורף יוסף ודקדק באו"הח על כפל הלשון ולהנ"ל י"ל שרומז על שתי הוכחות הנ"ל:

ואפשר להעמיס כן בדבר' המדרש אמר יעקב לית אנא ידע מה אני חמי, כי המכיר ע"י סימנים גם קודם רואו את הדבר יוכל להגיד סימניו אבל המכיר דבר ע"י טב"ע רק אחרי רואו את הדבר ששבעת העין יוכל לומר כי הוא זה וז"ש לית אנא ידע מה אנא חמי אינני יודע מקודם לתת בו סימנים בטרם רואי אותו רק הלום ראיתי אחרי רואי יודע אני ע"י טביעת עין שכתונת