לוח ארז החדש ק

בני הוא אבל מקודם רואי לית אנא ידע כי אין לו בו סימנים רק טביעת עין:

עוד י"ל כי ע"י כתונת פסים שעשה לו אביו נתגאה יוסף בלבושו וסלסל בשערו כמו שפי' בזו"הק ותתפשהו בבגדו ע"כ הכתונת הזה היה בעוכרו נעשית לו כחיה רעה וטרפה נפשו ורשעים בחייהם קרוי' מתים כמ"ש כי יומת המת דמעיקרו וז"ש כתונת בני היא החיה הרעה אשר אכלתהו היא היתה בעוכריו כי מעת שלבש אותו נעשית לו חיה רעה ע"כ מה שהי' כבר טרוף מעיקרא גברא קטילא טורף יוסף כעת:

ויקמו כל בניו ובנותיו לנחמו וכו' – ונרא' כי אם המות יפריד בין אוהבים נאמנים אז לעת יבוא יומו של זה הנשאר לאנחות נפרד מרעהו יגיל וישמח כי ימצא קבר לעת מצוא וישוב למצוא את אבידתו הוא רעהו האהוב ויוסיף להשתעשע בחברתו בארצות החיים וכ"ז אם לא יקשה עליו רק פרידתו מאהובו ע"כ אם גם כוחם יסתר מעיניו מעת הפרד מאתו והמות בין אחים הפריא וכל ימיו היו מלאים יגון ואנחה על אבידתו בכ"ז בעת אשר ישוב אל העפר ורוחו תשוב אל השמים ושם ימצא את אבידתו תהפך תוגתו לשמחה אבל אם לא לבד בעבור אבידתו בכה ויתאבל כ"א אם נקטוף באבו עול ימים אשר תקוותו היתה להיות לעץ עושה פרי ונכרת בלא עתו בטרם הבשילו אשכלות שלימותו ואינו בוכה רק על אבידתו שאבד הנשאר לחיים כ"א בוכה ומתאונן על אשר לא זכה הנעדר לשתות לרויה מכוס החיים אז אף ביום האחרון לא יתנחם כי לא על עצמו התאבל שהורחק ממנו אוהב וריע כ"א על הנעדר שלא זכה למלאות שנותיו ע"כ אף אם לאחר פטירת עצמו ימצאהו וישתעשע עמו כמאז ומקדם בכ"ז לא יסיר יגונו על אשר נקטף בלא עתו ובאו"הח פי' ויקומו כל בניו וכו' לנחמו שבזה בעצמו נחמו אותו שיש לו עוד בנים ובנות ולא יקשה לו כ"כ העדר האחד אבל וימאן להתנחם כי אמר לא בשביל זה עלי לבי דוי בשביל שקשה עלי פרידתי ממנו שא"כ בעת שאני בעצמי ארד שאולה ושם אמצא את בני הנאבד לא אהי' עוד אבל כ"א אשמח ואגיל אבל אני ארד אבל שאולה שגם לעת פטירתי באשר אקווה לחזור ולראותו בכ"ז אהי' אבל ולא אתנחם בזה שאראה אותו כי לא על עצמי אני מתאבל שלקח ממני מחמד נפשי ושעשועי ואז אנחם כשאוסיף להתענג בחברתו כ"א ויבך שאותו אביו על האי שופרא דבלי בארעא ולא יוכלו להסיר יגונו רוב בנים ובנותיו אשר נשארו לו לברכה ולנחמה:

וירבו הימים וכו' וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו – כי אחרי שמתה אשתו ובניו ר"ל אבות אכלו בוסר ועי"ז שני בנים תקהינה כמ"ש למה יקח משכבך מתחתיך וחבל מעשה ידיך אלו הבנים כדרז"ל וגברו בחטאו המשחיתים וגוזזים את צאנו צאן קדשים אלו אשתו ובניו ואח"כ התאמץ לחזור בתשובה כמ"ש בלוח ארז לפ' מ"ש ויקם אברהם מעל פני מתו שקם ונתעורר לעלות למעלה עליונה ע"י מתו כי הבין שבחטאו מת ועליו לתקן את אשר עוות ואם עד עתה המחבלים כרמו וגוזזי צאנו עלו ונתעלו על יהודה למעלה ראש והשפילו קומתו לע"ע גבר יהודה עליהם וניחם על הרעה ויעל למעלה על גוזזי צאנו הנ"ל ומכאן ולהלן קרע לבבו ואל בגדו:

ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וכו' עפמ"ש בע"ק לפ' מ"ש ביחזקאל ט"ז לכן זונה שמעי דבר ד', כי מי שמזנה בעבור שתקבל אתנן זונה לא תקרא זונה בעצם אחרי שעיקר תכלית תזנותה הוא רק להגיע לבצע כסף ואם היתה יכולה להשתכר כסף באופן אחר בלי זנות לא היתה בוחרת בזנות אבל אחרי שישראל נתנו אתנן ולא שקבלו א"כ הזנות הוא מחוז חפצם לא יקרא זונה והנה תמר זינתה לשם שמים כאזיל להעמיד זרע אנשים צדיקים מיהודה ע"כ לא תקרא זונה אחרי שתכליתה לא הי' הזנות בעצם כ"א להעמיד תולדות צדיקים אבל אחרי שלא גילתה והודיעה את מחשבתה לטובה וכסתה את פנימותה ומצפונה חשבה יהודה לזונה בחשבו שהזנות לה לתכלית וז"ש ויחשבה לזונה והטעם כי כסתה פניה אל מה פניה מועדות בעצם ומחצבתה ופנייתה האמיתית והוא להעמיד תולדות ממנו את זה כסתה והעלימה אבל אחרי ששאלה ממנו חותמו ופתילו שמרמז כפי' המדרש על כוונתה האמיתית לשם שמים שאל איה היא הקדישה בעינים אף שהיא קדישה בעינים מסקרות ונראה לעין שהיא זונה בעצם אבל אינו דן כי היא רק "על הדרך" שהזנות הוא אצלה רק דרך ואמצעי להגיע ע"י למחוז חפצה להעמיד