לוח ארז החדש צז

אויבו לקום עליו פנים אל פנים ע"כ וישומהו בעלי חצים אשר יורו בחץ בקשת מרחיק:

עוד י"ל כי אחי יוסף חשדו אותו שבא אליהם בעקיפין למען ימצאם בעת אשר עושים עון וחטא ויוכל להוציא דבתם רעה אל אביהם ע"כ אם יראוהו בא בדרך ישרה בעוד אתא מרחוק ישמרו את עצמם מלעשות דבר רע ותבטל מחשבתו ע"כ הערים לבוא אליהם פתאום ולא יראוהו הולך ובא למען לא ידעו להזהר ע"כ בעת אשר הי' רחוק מהם מאד והי' סבור שלא יראוהו עדיין הלך בדרך הישר בלי עקולי ופשורי אבל בשכבר הי' קרוב אליהם עד שהיו יכולי' לראותו אם הי' הולך בדרך הישר הערים ללכת דרך עקלתון דרך שיחין ובירות עד שנעלם מהם ולא ידעו בואו אליהם ואח"כ יביא אליהם פתאום וימצאם באשר יעשו הרע ע"כ אמר ויראו אותו מרחוק כל זמן שהי' רחוק מהם והי' בדעתי שלא יראוהו עדיין כי המרחק רב ביניהם בעת ההיא עדיין ראו אותו אבל אח"ז נעלם מהם ולא ידעו את בואו רק אח"כ ובטרם יקרב אליהם סמוך ומיד לקריבתו אליהם בעת אשר לא יוכל עוד להסתר א"ע מהם גם בעת ההיא ראו אותו אבל בעת שבינתיים בין הרחוק ובין הקרוב לא ראוהו מזה הבינו ערמימותו שיש בלבו לחרוש רע עליהם ע"כ שלמו לו כגמולו ויתנכלו גם הם בערמה להמיתו כיון שהכירו בו ערמימותו עם עקש התפתלו:

עוד י"ל בצירוף המסורה שבבע"הט "ובטרם יתנגפו רגליכם" עפמ"ש בכלי יקר שאחי יוסף דנו בו דין הבא להרגך השכם להרגו ע"כ אף שעכשיו עדיין לא נתחייב מיתה מ"מ דנו אותו על שם סופו כמו בבן סורר ומורה ח"ש ויראו אותו מרחוק מה שיהי' לזמן רחוק בסופו ע"כ ובטרם יקרב אליהם לקרב ולמלחמה ויתנכלו אותו להשכים ולהרגו וא"כ כוונת המסירה נגלית ובטרם יתנגפו רגליכם הסירו את המכשול מדרכם שלא יהי' להם לאבן נגף:

ואפשר להעמיס כן בכוונת מדרש רבה נסעו מזה ממדתו של מקום כי אם אין אנו דנין על שם סופו נקרא בדברי חכז"ל אין לך אלא מקומו' ושעתו ואחרי שאחי יוסף לא דנו על ההווה כ"א אאתא מרחוק ועל דבר ההווה נוכל להורות באצבע ולאמר עליו כי הוא "זה" אבל על העתיד שלא נראה עדיין לא נוכל להראות עליו באצבע וזהו נסעו "מזה" שהסיעו את עצמן מלדון על ההווה אשר הוא "זה" כי נסעו ממדתו של "מקום" לדון רק על מקומו ושעתו כ"א ויראו אותו מרחוק כנ"ל:

עוד י"ל עם מה שפירש"י ויתנכלו אותו כמו אתו עמו דלכאור' יק' למה רצו להמיתו תיכף ומיד הו"ל להמתין עכ"פ עד שיהי' לו זמן לחזור בתשובה שלימה ולא להמיתו פתאום מבלי עת לחזור בתשובה אבל לפמ"ד בתנחומא האזינו אקרא דהצור תמים פעלו דדוקא בישראל מהני תשובה אבל לא באו"ה וכבר הובא דעת הקדמונים שיוסף חשב אותם כדין בן נח ע"כ העליל עליהם שאכלו בן פקועה שמותר רק לישראל ולא לב"נ לפ"ז יוסף שחשב א"ע לב"נ מדוויל ידי' משתלם דבב"נ הלא לא מהני תשובה וזהו ויתנכלו אתו עמו כלומר לפי דעתו שהם נידונים כב"נ ע"כ רצו להמיתן תיכף דהא לא מהני תשובה וז"ש ויראו אותו מרחיק כי העומד ברשעו נקרא רחוק כנאמר רחוק ד' מרשעים וגם בנ"א צא יאמרו לו והרחק ממנו והצדיק ובפרט הבעל תשובה נקרא קרוב כמ"ש חז"ל אקרא דשלום שלום לרחוק ולקרוב וז"ש שלא רצו להמתין לו עד שיחזור וישוב כ"א ויראו אותו מרחוק בעודנו רחוק מד' ובטרם יקרב אליהם לחזור בתשובה ולהעשות קרוב התנכלו. – וז"ש להלן וישמע ראובן וכו' ויאמר לא נכנו נפש כי אם יהרגוהו תיכף בטרם הטהרה נפשו מחלאתה לא לבד את גופו הם הורגי' כ"א גם נפשו אתו תמות ע"כ אמר לא נכנו עכ"פ נפש כ"א השליכו אותו אל הבור אשר נחשים ועקרבים ולא ימות תיכף לשחת נפשו כ"א יהי' לו שהות לחזור בטרם ימות מעקיצתם וסיים הכתוב למען הציל אותו מידם ושלא ימיתוהו בידים תיכף ומיד כ"א להשיבו אל אביו, כדי שיוכל לחזור בתשובה אל אביו שבשמים:

ואפשר לפרש בזה דברי המדרש אקרא דוישב ראובן אל הבור ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא ובמדרש ממעשה בלהה, כי אחרי שאמרו חז"ל ששב ראובן לשקו ותעניתו כי הוא דן את עצמו ככל אחיו שהם כישראל ומהני תשובתו אבל אחרי רואו שהילד איננו סבור שהרגו אותו מיד מבלי מועד לשוב ואחרי שלא אסתייע מילתא שיחזור יוסף בתשובה בע"כ שמן השמים הסכימו שהם כב"נ