לוח ארז החדש צד

במקום א' ולא תוסיף ללכת קדמה וכ"כ המפורשים שנתיב נקרא שביל היחיד אשר רק מועטי' ילכו בו ע"כ אמר שלמה המלך בשם החכמה אמר "בית נתיבות נצבה" שבדרך אשר רבים ילכו בו צריך האדם לעלות מעלה שע"כ נקרא האדם מהלך אבל בית נתיבות המה השבילים אשר רק בני עלייה והמה מועטים המה המורי' ומדריכי' לצדקה יבואו בו כמ"ש ז"ל אלף נכנסי' לבי"המד ואחד יוצא להוראה שם נצבה שם צריך להיות נצב במקום א' כי מלאך ד' צבאות הוא כנ"ל:

וי"ל בזה מ"ש להלן "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" ופירש"י שהוציא דבה עליהם וצ"ל מאי שייכא להוצאת דבה עם החלומות ולהנ"ל י"ל שאף שהוציא דבה אשר לא כדת מ"מ היו יכולי' ללמד זכות עליו שהוא רק מעשה נערות כמ"ש ז"ל הרבה ילדות עושה וברבות הימים יתקן מעלליו ולא יוסיף עוד להיות כסיל מוציא דבה אבל אחרי שחלם וגם נצבה כנ"ל שיעמוד במדרגה א' לא יזוז הימנו להשתנות למעליותא ע"כ ע"י חלומותיו שנאו אותי על הוצאתו את הדבה כאין לצפות שייטיב מעלליו כי אמר וגם נצבה:

עוד י"ל עפמ"ש "יברכך ד' בכל אשר תעשה" שאף שמן השמים נגזר על האדם מה יהי' לו ואם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בכ"ז צריך האדם להשתדל ללכת תמיד מעלה כמ"ש בלוח ארז פרשתינו והנה אנחנו מאלמים שקובץ על יד עמרים עמרים ואחת לאחת ימצא חשבון וז"ש והנה קמה אלמתי ע"י מעשה ידי קמה אף שידעתי שגם נצבה ע"י אחר הוא הקב"ה ונצבה לפי"ז מבנין נפעל ע"י אחר אבל אתם לא כן בדכם כמ"ש סביב רשעים יהלכו ופי' שאינם הולכי' מעלה מעלה כ"א הולכי' סחור סחור ולכרם השלימות לא יקרבו לעולם כ"כ אתם ותסבנה אלומותיכם שלא השתדלתם לעלות מעלה כ"א רק הלכתם סביב ועי"כ הסוף יהי' ותשתחוינה לאלומתי כי הטומן ידו בצלחת מלעשות מאומה להצלחתו סופו שיהא נכנע ותשתחוה ליד חרוצים וע"ז אמרו ז"ל גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים שירא מלעשות והשתדל באמרו שהכל בידי שמים ואת האלקים הוא ירא שאם נגזר עליו מן השמים כן יקום טוב ממנו מא' שיגע בכפו להביא הצלחתו כ"א אף שנגזר עליו מ"מ צריך ליגיעת כפיו שאם לא יזרע לא יקצור ואם לא ישדד אדמתו ארובות השמים לא יפתחו לו להשפיע עליו ברכה והנה בית נתיבות נוכל לכנות בית אשר ממנו הולכי' לנתיבות שונות (ולדעתי יאות לכנות בשם זה באהנהאף) כי הוא הבית אשר ישתרגו ממנו ארחות כל עוברי אורח לכל רוחות העולם ואחרי שממקרא שלפנינו נוכחנו שאף שמד' מצעדי גבר בכ"ז דרכו צריך האדם לחפוץ ולכתת את רגליו ללכת בו ע"כ סמכה המסורה לזה "בית נתיבות נצבה" כלומר אף שנצבה כבר ע"י הקב"ה הצלחת האדם כנ"ל שנצבה הוא מבנין נפעל לא נצבה והוא ישב בבית מבלי ינוד ידיו ורגליו רק באשר הוא עושה ד' מצליח ונצבה הצלחתו רק בבית נתיבות שמשם יאחז דרכו ללכת למען יגיע למחוז חפצו:

ויחלום עוד חלום אחר וכו' הך חלום אחר ויחלום עוד נראה כמיותר דידעי' שהוא חלום אחר מהראשון וגם הא דקאמר מה החלום הזה אשר חלמת ונרא' עפמ"ש באו"הח שע"כ נאמר בפסוק הקודם והנה כמה פעמים להורות שחלום כוזב אינו נראה ברור כ"א מעורבב אבל חלום כזה שהוא מהקב"ה דברים ברורים וזכים כאלו עומדי' חיים לפניו ע"כ והנה כמורה עליו באצבע והנה אם החולם גם אחרי הקיצו משנתו ידמה לנפשו כי הוא חולם עדיין שהחלום הי' ברור כ"כ עד שגם אחרי נפלו חבלי שינה מעל עיניו בדעתו שעדיין הוא חולם זהו בוודאי אות ומופת שהחלום מאת ד' הוא כמ"ש חז"ל כל חלום של בוקר הוא מתקיים והנה בחלום הראשון סיפר קמה אלמתי וגם נצבה בלשון עבר לומר שבשעה שסיפר החלום כבר עבר הדבר ואיננו ולע"ע אינו רואה עוד מאומה אבל עתה סיפר הכתוב ויחלום חלום אחר שלא הי' מסוג הראשון כי הראשון כבר עבר ואיננו בשעת הסיפור אבל החלום הזה הנה חלמתי "חלום עוד" לא שאספר לכם מעשה שהי' וכבר חלף ועבר כ"א "חלם עוד" גם לע"ע בדמיוני שעדיין אני חילם ולא שאומר לכם שבעבר השתחוו לפני השמש והירח כ"א גם לע"ע משתחוים לי' בהוה ולזה אמר יעקב בהיות שלא רצה שיקנאו בו אחיו לא כדעתך שגם לע"ע אתה חולם כ"א מה החלום הזה אשר חלמת ובכ"ז אחרי שמצינו ה' משמשת בלשון תמיה' קיימת כמו שפירש"י הנגלה נגליתי לבית אביך וכיון שראו שאביו פתר לו בלישנא דחוכמתא דמשתמע לתרי אפי כדי שלא יקנאו בו