לוח ארז החדש צב

לא היו עוד פילגשים אבל כל זמן שהיו רק פילגשי' גם הוא רחק מהם ולא חפץ קרבתם ומה שחרה לו על שקראו איתם בני השפחות לא בשביל כבודם שהומר לקלון עשה זאת כי בזה לא איכפת לי' בהיות שגם הוא ריחק את עצמו מהם רק שתבע כבוד ועלבון אביו שפגמו בכבודו שנשא לו שפחות ומצינו אל במקום על כמו אל הלקח ארון ד' וז"ש והוא נער והתרועע לחברא עם בני בלהה וכו' אבל לא כ"ז שאמותיהם נקראו פילגשי' כ"א רק מזמן ועידן שעלו למעלת נשי אביו ובכ"ז ויבא את דבתם רעה שקראום בני השפחות לא בשביל כבוד אחיו כ"א אל ועל אביהם שפגמו בכבודו כנ"ל:

ויבא יוסף את דבתם רעה ת"א טיבהון ביש ובתרגום יונתן בן עוזיאל הוסיף דאכלו אבר מן החי עיין הכתב והקבלה וי"ל עפ"י מ"ש הקדמונים שאכלו מפרכסת דשרי' לישראל ואסיר לב"נ והם החזיקו א"ע כישראל ויוסף החמיר על עצמו כדין בן נח ע"כ אף שבאמת טוב הוא להחזיק עצמו כישראל להיות תחת כנפי השכינה בכ"ז אמר יוסף שהיא אליה וקוץ בה שמטובתן נצמח רעה שיקילו על עצמן קולי ישראל וזה טיבהון ביש מה שנראה לטוב היא ביש ורע:

ועד"ז י"ל מ"ש ויראו אותו מרחוק פירש"י כונו אתו עמו והוא עפמ"ש רש"י שדבתם רעה היתה שקרא אותם בני השפחות ושאכלו אבר מן החי וי"ל ע"ד דרוש דתרווייהו שייכי להדדי ע"פי מה שפי' מ"ש פ' ויצא ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה, עפמ"ש הנ"ל דיפלא דשבט יה יהי' בני השפחות וי"ל עפמ"ד בפי המגרש דאם מגרש את אשתו חוץ מפלוני לא מהני דהוי שיור בגטו אבל בעל מנת שלא תנשא לפלוני קיי"ל כרבנן דמהני וכיון דילפי' שיחרור לה לה מאשה י"ל דגם בשיחרור אם משחרר חוץ מפלוני לא מהני אבל אם אומר ע"מ שתשארי שפחה רק לפלוני מהני השיחרור ולפי"ז י"ל דלבן שחרר את זלפה ובלהה ע"מ שלגבי רחל ולאה תשארנה שפחות אבל לכ"ע הוין משוחררות וז"ש ויתן וכו' ורק לבתו לאה שפחה אבל לגבי כ"ע היו משוחררות ובגטין ר"פ המגרש נענה ר"עק הרי שהלכה זו ונישאת לשוק וילדה בנים ואח"כ נשאה זה שהתנה עלי' שלא תנשא לו נמצא גט בטל ובניו ממזרים יעיי"ש ובע"כ דכוונת רע"ק דאין זה דרכי נועם דיעשה מעשה אשר יוכל לצמוח בזה דיהיו בניו ממזרים וחכמים דלא חיישי להכי בע"כ דטעמייהו כמו שהק' הש"ס שם א"ה כל תנאי דעלמא לא תינסיב ובע"כ דאין לנו לחוש אלא באשר הוא שם הדבר אשר הוא לפנינו ועפמ"ש המפ' כנ"ל שיוסף ואחיו נחלקו אם יש להם דין ישראל או ב"נ עיי' פר"ד ואכלו מפרכסת אי בן פקועה דשרי לישראל ואסיר לב"נ ועפ"ד בקדש י"ל כפשוטו דאכלו חצי שיעור מאבמ"ה דלישראל מותר מה"ת לר"ל ואף לר"י צידד בפר"מג די"ל דבאבר מן החי ל"ש חזי לצרופי' ומותר ח"ש לכ"ע ולב"נ הלא אסור דלא ניתנו שיעורין לב"נ והנה טעמא דחזי לאיצטרופי הנאמר בח"ש הסביר ביד המלך שא"א שח"ש יהא מותר לבדו ובהצטרף עמו עוד ח"ש יאסר שא"א שיביא איסור מכלל היתר והוא ג"כ כנ"ל שא"א שתתיר התורה דבר שיוכל לצמוח עי"ז איסור והוא כשיאכל ח"ש ואין זה דרכי נועם שיוולד חיוב מלקות ע"י אכילת היתר ובע"כ דגם ח"ש אסיר אבל אי אמרי' דשיחרור בעל מנת הנ"ל מהני ולא חיישי' שיביא לתקלה עי"ז כנ"ל אז גם ח"ש מותר ולא חיישי' לתקלה הנ"ל ע"כ אחרי שקראו אותם בני השפחות אף שלבן שיחרר אותם בתנאי דע"מ הנ"ל בע"כ דלא מהני משים דרכי נועם ע"כ גם לדידהו שחשבו עצמם כישראל הלא בכ"ז ח"ש אסור להם משום דרכי נועם כנ"ל ע"כ בא עליהם יוסף בטענה דעבדו תרתי דסתרי אהדדי כיון שקראו אותם בני השפחות וחשו לדרכי נועם א"כ מדויל ידייהו משתלמי דלא היו להם לאכול אבמ"הח אף לא חצי שיעור ממנו כיון דחיישי לדרכי נועם כנ"ל:

והנה או"הח שכ' שדנו אותו בדין עד זומם ודנוהו כבן נח שנידון בדיין א' ובקרוב ואזהרתן זו היא מיתתן עי"ש וכ"ז לפי טענת יוסף שחשב אותם לב"נ אבל לסברתם שיש להם דין ישראל לא היו יכולי' לדונו למיתה כיון שקרובי' הם לי ופסולי' לדין וזהו וייראו אותו מרחוק כאלו הוא רחוק מהם ולא קרוב להם ובטרם יקרב אליהם שלא חשבוהו כאלו קרוב להם ויתנכלו אותו עמו כלומר לפי דבתו שחשב אותם לב"נ ע"כ דנוהו וחייבוהו אף בהיותו קרוב לא השגיחו על זה כי מדויל ידי' משתלם:

וישראל אהב את יוסף וכו' כ"א יעקב אהב את יוסף בשביל שהוא ת"ח ולו